בתי הקברות עמוסים בגופותיהם המטפוריות של הפרשנים שניסו לפענח את ליברמן, וזה כולל את גופתי (המטפורית). האיש לא ניתן לפענוח. אישיותו היא אחת המרתקות שעברו בפוליטיקה שלנו ומהווה אתגר לכל מי שמנסה להבין לעומק את כוונותיה. ואחרי שאמרנו את זה, לליברמן תיק עמוס חשבוניות וקבלות: הוא האיש המנוסה ביותר (בפער) בגוש השינוי.
גדי איזנקוט מג׳נגל עכשיו הרבה כדורים באוויר. אם אני צריך להעריך או לנחש את עמדתו האמיתית, הרי שהוא יסכים להיכנס לממשלת אחדות משותפת ואמיתית עם בנימין נתניהו. אני כותב את זה על אחריותי בלבד. זו אינה ידיעה, זו הערכה. איזנקוט הוא האדם הממלכתי ביותר שהכרתי מאז שאני מסקר פוליטיקה. אם ישתכנע שיש דרך (ויש) להכריח את העקרב ששמו נתניהו לקיים את ההסכם ולאכוף עליו את השותפות, הוא ילך על זה.
זה מוסיף כרבע מיליון מצביעים. ההערכה היא שרובם שייכים לגוש השינוי. אם זה מקובל בכל העולם המערבי, אין סיבה שזה לא יהיה מקובל גם אצלנו. בעיקר כשרוב הישראלים האלה נמצאים ברילוקיישן זמני. בזמנו, הליכוד העלו הצעות דומות כמה פעמים. נראה אותם מתנגדים להצעה הזו.
דרכי הפעולה של איזנקוט רבות ומגוונות. ממשלה עם הערבים מבחוץ, ממשלה עם החרדים האשכנזים ורע"מ, ממשלה עם רע"מ ותמיכה של הערבים מבחוץ, ממשלה עם עריקים, ממשלה שיש בה רוב יהודי (51-50) אם יצליח להעביר לצד שלו שלושה ח"כים חרדים אשכנזים. יש כאלה שסבורים שגם ש"ס על המדף. הכל פתוח.
נתניהו יודע את זה. הוא מכיר את הג׳וקר הזה של איזנקוט. סוד ההצלחה הוא שנתניהו לא בטוח שאיזנקוט לא ישתמש בג׳וקר שלו. ורק תחת האיום הזה אפשר להפוך את נתניהו מהמוטציה הנוכחית שלו למנהיג אחראי וסביר, שיודע שהגיע הזמן לאפסן את החלומות המשיחיים, להזדכות על הבלוק שריסק את ישראל ולנסות להוציא את העגלה הציונית מהבוץ.
הוא צריך להבין שבלי שותפות אמיתית עם הצד השני, אין לו שום תוחלת. ולא רק לו. לכולנו. אם הוא יבין את זה, יש סיכוי ויש מקום לתחילתו של מבוא מהוסס לאופטימיות. אם לא, אז כנראה שצריך ללכת עם הג׳וקר. כי אין ברירה אחרת. עוד בחירות הן גזירה שהציבור, ומדינת ישראל, לא יוכלו לעמוד בה.
התרעות פיקוד העורף