זו לא הייתה קללה, אלא הוראת הפעלה. רגנאר ידע שהמוות שלו יהיה הניצוץ שיצית את זעם בניו, שעד אז היו מסוכסכים ביניהם, יאחד את השורות בין השבטים הסקנדינביים, ויביא להקמת הצבא הפגאני הגדול שיכבוש את אנגליה וינקום את מותו. וכך היה. הצבא של בני רגנאר חצה את הים ולא שב עד שסיימו את המלאכה.
מול הזוועות הבלתי נתפסות, הרגשנו את האדמה רועדת ואת הזעם הבלתי נשלט שבער לנו בוורידים. לא זעם של נקמה, אלא זעם של "נמאס לנו לחיות לצד איום תמידי לחיינו". האמנו, באמת ובתמים, שהזעם הזה יתורגם לאחדות ברזל ולניצחון מוחלט ובלתי מתפשר. דמיינו לעצמנו מלחמה קיומית שבה לא עוצרים עד שהאויב נעקר מהשורש ומושמד.
אבל האחדות לא החזיקה. היא התפוגגה ברגע שהאדרנלין ירד. חזרנו לריבים שהיו לנו קודם: מי יותר אשם, מי יחליף את מי, מי משרת ומי לא, מי הצביע למי, למי אכפת יותר מהחטופים. הזעם שהיה אמור לאחד אותנו התפצל לעשרות זעמים קטנים, ורובם הופנו פנימה. בזמן שאנחנו מתווכחים בינינו לבין עצמנו, חמאס, חיזבאללה ואיראן משתקמים, מתחמשים ומתכננים את הטבח הבא. הם לא מתווכחים ביניהם על חלוקת הכבוד. הם מחכים. בינתיים המלחמה נמרחה, המטרות היטשטשו, והתחושה היא שלמרות הישגים אדירים של צה''ל, מערכת הביטחון והממשלה, לא הכרענו באף חזית.
ועכשיו, כשהקלפיות כבר נסגרו והמשא ומתן על הרכבת הממשלה בעיצומו, אין עוד תירוץ לחכות. ניצחון מוחלט, מכריע, כזה שמונע את הסבב הבא, לא הושג. מה שנשאר הוא הצורך במנהיג שיודע לאחד.
ברגע הקריטי הזה, קפטן ג'ק ספארו עושה את הבלתי ייאמן: הוא מתעלה מעל האגו האדיר שלו, מתגבר על האינטרסים האישיים, ובוחר לתמוך במועמדותה של אליזבת סוואן. אחרי כל החיים שבנה סביב עצמו, סביב השם, הספינה, ההצגה, הוא ויתר על הכתר. לא כי הוא נעשה צדיק, אלא כי הבין שהמבחן אינו מי יהיה המלך אלא אם בכלל עולם הפיראטים ימשיך להתקיים. הבחירה המפתיעה הזו שברה את השוויון, הפתיעה את כולם, אבל מעל הכול - היא הצליחה לאחד את כל הפיראטים השונים, היריבים והחשדנים תחת מנהיגה אחת שהובילה אותם יחד לניצחון מזהיר על הצי של חברת הודו המזרחית.
זה בדיוק מה שאנחנו צריכים היום. אנחנו זקוקים למנהיגות אמיצה, כזו שיודעת לשים בצד את האגו, המלחמות הפוליטיות והחשבונות האישיים, ולבחור בטובת הכלל - גם אם זה מפתיע ודורש פשרה כואבת. אנחנו זקוקים למישהו שידע לאסוף את השברים, לחבר מחדש את השורות, ולהוביל אותנו בעוצמה נקייה וחסרת פשרות אל עבר הניצחון האמיתי שהבטחנו לעצמנו ביום ההוא.
המחלוקת היא אבן יסוד בעם העברי, אך כך גם השארת המחלוקת בין כותלי בית המדרש והיכולת לחיות ביחד למרות קושיות שורשיות - גם היא אבן יסוד של עמנו. אנחנו חייבים להתאזר בעוז, ובאומץ. אחדות אינה אחידות. אחדות לא אומרת שצריך לחשוב אותו דבר, אלא שאנחנו מוכנים להניח את המחלוקות בצד, זמנית, למען מטרה משותפת. כי בלעדי אחדות כזו, נמשיך לדשדש במקום - עד המלחמה הבאה.
התרעות פיקוד העורף