כל זה מתרחש בעיצומם של המגעים להרכבת הממשלה בישראל. בבחירות בשבוע שעבר זכו המפלגות המתנגדות לנתניהו ב-67 מנדטים. בגוש השינוי הציוני לגדי איזנקוט יש רק 48 מנדטים, והוא עדיין מתקשה למצוא נוסחה להקמת ממשלה. הניצחון הדמוקרטי בארה"ב לא שינה את החשבון בכנסת. הוא עשוי להשפיע על שיקוליהם של מי שמנסים להרכיב בה ממשלה.
טראמפ ימשיך להוביל את מדיניות החוץ האמריקנית ולהחזיק בסמכויות נרחבות בתחום הביטחון. קשריו האישיים עם נתניהו עדיין עשויים להועיל לישראל. אלא שמעתה תצטרך ממשלת ישראל לעבוד גם מול קונגרס דמוקרטי שחלקים גדלים ממנו מבקשים להפעיל עליה לחץ. הקונגרס יוכל לקיים שימועים, לבחון עסקאות נשק ולקדם יומות חקיקה שיקשו על הממשלה בירושלים. טראמפ יוכל לבלום חלק מהן, אך לא למנוע את עצם העיסוק בהן.
הודעת טראמפ על הסיוע ממחישה את השינוי. הנשיא טען שנתניהו עצמו הציע להפסיק את המענקים השנתיים בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בסוף 2026. ההסכם הקיים מסתיים רק ב-2028, ואין עדיין הסדר מוסכם להפסקתו המוקדמת. אם נתניהו אכן הציע זאת, מן הראוי לברר היטב כיצד התכוון להחליף את הסיוע.
אם הדברים הוצגו ביזמת טראמפ, מתברר שגם הקשר האישי אינו מבטיח לנתניהו שליטה במסרים היוצאים מהבית הלבן. והעיתוי מלמד הרבה: ביום הבחירות בחר הנשיא להציג את צמצום הסיוע לישראל כתשובה לביקורת פוליטית. התמיכה בישראל כבר אינה נכס אלקטורלי מובן מאליו אפילו עבור הרפובליקנים.
גם המלחמה באיראן עלולה להעמיד את היחסים בין השניים במבחן. טראמפ ספג עליה ביקורת ציבורית ועשוי לחפש הסדר שיאפשר לו להציג הישג. נתניהו עשוי להעדיף המשך פעולה צבאית אם יסבור שהאיום האיראני לא הוסר. אם טראמפ יגיע למסקנה שהמשך המלחמה פוגע בו פוליטית, בעוד נתניהו יתנגד להסדר שיציע, עלולה להתפתח ביניהם מחלוקת קשה. קרבה אישית לא בהכרח תפתור את פער האינטרסים.
השינוי ביחסי הכוחות בוושינגטון עלול להוביל לעיכוב עסקאות נשק, ליזמות סנקציות ולפגיעה בשיתוף פעולה כלכלי. אחת הדוגמאות לכך היא התמיכה הגוברת בקרב הדמוקרטים בצעדי ענישה נגד אלימות מתנחלים. 174 מחוקקים דמוקרטים הצטרפו ליזמה בנושא, ובהם גם אלה המזוהים עם תמיכה בישראל. הצעות הסנקציות יתקשו להפוך לחוק בתקופת טראמפ, אך עצם קידומן עלול להרתיע משקיעים ולהגדיל את החשש של בנקים מפעילות מול ישראל.
הפלונטר הפוליטי מסתבך
לשינוי הזה יש משמעות גם בהרכבת הממשלה. החלפת ראש ממשלה לבדה לא תספיק. הממשלה הבאה תצטרך להחליט כיצד היא מטפלת באלימות המתנחלים, בבנייה בהתנחלויות וביחסים עם הפלסטינים. הרכב הקואליציה יקבע במידה רבה אילו החלטות תוכל לקבל, וממילא גם את יכולתה לצמצם את החיכוך עם הקונגרס: שינוי מדיניות כלפי הגדה המערבית עשוי להביא את ההנהגה הדמוקרטית למתן את קידום הסנקציות.
לאיזנקוט תחילה יש בעיה בסיסית יותר: להשיג רוב להקמת ממשלה. ליברמן מתנגד להסתמכות על המפלגות הערביות, בנט מסתייג, והאפשרות לצרף חרדים נתקלת במחלוקת על חוק הגיוס. גם אם יצליח להרכיב ממשלה, יהיה עליו לגבש הסכמות בין שותפיו בנושאים המדיניים. ממשלת אחדות בראשות נתניהו עשויה ליהנות מרוב רחב יותר, אך גם היא תצטרך להחליט אם וכיצד לשנות מדיניות מול הלחץ האמריקני.
יאיר לפיד כבר השתמש בתוצאות הבחירות בארה"ב כדי לשלול מבחינתו ממשלת אחדות בראשות נתניהו. איזנקוט, בנט וליברמן עדיין צריכים להכריע כיצד לנהוג. המהפך בוושינגטון לא פתר את המחלוקות ביניהם, אך הוסיף להן שיקול מדיני כבד משקל. נתניהו יצטרך להראות שקרבתו לטראמפ עדיין מעניקה לישראל יתרון ממשי. יריביו יצטרכו להראות שהם מסוגלים להקים ממשלה יציבה שתסכים גם על מדיניותה. בשלב הזה, לאיש מהם אין תשובה מוכחת.
התרעות פיקוד העורף