פרשת הפצ"רית ושלטון החוק: מי באמת שומר על הדמוקרטיה? | ד"ר איתן לסרי

מדובר בחלק מדפוס פעולה שיטתי וממוסד שמאיים לכרסם ביסודות הריבונות הלאומית. בדומה לאופן שבו זוהמה והושתקה חקירת הפצ"רית לשעבר, ועד למעשי הזילוף והפגיעה הקשים שנגרמו כתוצאה מהאשמות השווא בפרשת "כוח 100", אנו עדים שוב לשלטון החוק כשהוא מופעל באופן כפול וסלקטיבי: תוקפני, נחוש ומחמיר מול מחנה פוליטי אחד בעיקר, אך מסוכך, מסתיר, מלבין, מעכב ומטייח כשמדובר בגורמים או בדמויות הנוחות למערכת המשפטית.

הניקוי המשפטי: מפרשת הפצ"רית ועד להגנה על טוהר הבחירות

המנגנון המערכתי הפועל כיום להשטחת פרשת הבחירות ולמיסמוסה מוכר היטב מפרשת הפצ"רית לשעבר. גם בפרשה ההיא, כאשר אור הזרקורים הופנה אל התנהלות המערכת המשפטית הצבאית, אל הדלפות של חומרים מסווגים ורגישים ואל חשדות חמורים לשיבוש הליכי חקירה, נחשפה תמונה עגומה של הימנעות שיטתית מבירור עומק. במקום להציב נורמות של ביקורת עצמית, שקיפות מרבית ומתן דין וחשבון ציבורי, בחר הייעוץ המשפטי למסמס את הליכי הבדיקה, להתעלם מראיות ברורות לכל אדם, לעכב החלטות ולהגן על המערכת מפני פגיעה תדמיתית. אותה התנהלות בדיוק חוזרת על עצמה כעת בפרשת הבחירות.

הדיווחים בדבר העימות החריף שפרץ בין ראש השב"כ דוד זיני לבין היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מעלים תמונת מצב מטרידה ביותר. כאשר שומר סף בכיר, ראש ארגון ביטחוני בכיר מציג תשתית מודיעינית רצינית המצביעה על חשד להתערבות זרה, שוחד בחירות ומימון פוליטי אסור - ובכל זאת נתקל בדרישות בירוקרטיות מורכבות המעכבות חקירה באזהרה של נבחרי ציבור מהמפלגות הערביות, מתעורר חשש כבד לגבי סדר העדיפויות המשפטי.

מצד אחד, העיקרון המשפטי שלפיו דרושה תשתית ראייתית מוצקה לשם חקירת נבחרי ציבור הוא עיקרון ראוי שנועד למנוע רדיפה פוליטית. אך מצד שני, עיקרון זה אינו יכול להפוך למנגנון סחבת בירוקרטי שחוסם חקירה ביטחונית ופלילית מוצדקת. העובדה שחומרים משמעותיים הנוגעים לבכירים פוליטיים מעוכבים או שאינם מועברים במהירות הנדרשת למשטרת ישראל אינה מקרית. היא משקפת מציאות מורכבת שבה מוסד היועצת המשפטית הופך משומר סף של החוק למחסום בפני חוקרי המשטרה והשב"כ ולגורם מסייע פוליטית בצורה ברורה לצד השמאלי של המפה.

פרשת "כוח 100": עלילת השווא שפגעה בלוחמים ובמטרות המלחמה

כדי להבין את העומק של משבר האמון הציבורי ואת הזעם המוצדק, חובה לכרות חיבור ישיר לפרשת עלילות השווא נגד לוחמי "כוח 100" בשדה תימן. בפרשה זו חזינו בהתנפלות משפטית ותקשורתית חסרת תקדים שלא נראתה מעולם בעת מלחמה, אשר התבססה על טענות שווא, הדלפות מגמתיות ופרסומים מעוותים שהוטחו בלוחמינו בעיצומה של מערכה צבאית קשה. התוצאה של אותה פארסה משפטית הייתה הרסנית בשלושה מוקדים מרכזיים: פגיעה מורלית ואישית בלוחמים: פגיעה אנושית עמוקה במשרתי מילואים שסומנו והוקעו כפושעים עוד בטרם נעשה בירור עובדתי בסיסי. פגיעה במטרות המלחמה ובמעמד הבינלאומי של ישראל: מתן תחמושת הסברתית ומשפטית חסרת תקדים לאויבי ישראל בזירה הבינלאומית, תוך יצירת דה-לגיטימציה לפעילות צה"ל. זיהום וזילוף החקירה: ניהול החקירה באמצעות צעדים דרקוניים ופומביים נגד לוחמים, תוך זלזול בזכויותיהם והדלפת חומרי חקירה מתוך המערכת.

כאשר משווים את העוצמה, הנחישות, הזריזות והתוקפנות שבהן פעלה המערכת המשפטית נגד לוחמי "כוח 100", או אף מול יועצי ראש הממשלה ומקורביו שנחקרו בתנאים קשים ולעיתים ללא אישור מוקדם ומוסמך, אל מול האוזל, הזהירות המופלגת וההססנות המופגנים בחקירת החשדות החמורים לזיופי בחירות -מתקבלת תמונה חד-משמעית של אכיפה בררנית. מציאות זו מייצרת את התחושה הקשה כי ישנם גורמים שמנהלים את הליכי החקירה בהתאם לזהותם הפוליטית של החשודים.

"טרור הקלפיות": מעטפות המזומנים וההתערבות הזרים

הממצאים שהתגלו בפשיטות המשטרתיות בנגב - ובפרט בשגב שלום ובאזור עזאזמה, אינם בגדר שמועות או שאלות תיאורטיות. תפיסת מעטפות מזומנים, פתקי הצבעה של רע"ם, רשימות בוחרים ומעטפות הנושאות את סמלי התנועה האסלאמית, הציגה ראיות פיזיות לכאורה לקיומו של מנגנון משומן ומאורגן של קניית קולות בכסף והשפעה פסולה על מצביעים. חמורה מכך היא הזווית האסטרטגית-ביטחונית של הפרשה. החשד כי הכספים הללו לא הגיעו אך ורק ממקורות פנים-מדינתיים, אלא מומנו, נתמכו או הועברו על ידי גורמים במדינות זרות (כדוגמת קטאר או טורקיה), מעביר את האירוע מתחום העבירות הפליליות הסטנדרטיות אל תחום הפגיעה הישירה בריבונות הלאומית וביכולת של אזרחי ישראל להכריע את גורלם באופן חופשי.

השאלות שחייבות להיחקר באופן אגרסיבי, נחוש ונטול שיקולים זרים הן: נתיב הכסף הזר: מי הם הגורמים, העמותות והמתווכים שהעבירו את הכספים מחוץ לארץ אל תוך שטח המדינה? . הזיקה לפוליטיקאים: מהו הקשר הישיר או העקיף בין המזומנים שנתפסו בשטח לבין נציגי המפלגות הערביות והמטות הפוליטיים?. ההשפעה על תוצאות האמת: האם התערבות זו שינתה את מאזן המנדטים בכנסת והשפיעה על מפת הכוחות הפוליטית בבחירות האחרונות?. הודעות ההרגעה שיצאו מטעם ועדת הבחירות המרכזית, לפיהן בדיקת מדגם של פרוטוקולים אינה מצביעה על שינוי בתוצאות הכלליות, אינן יכולות לשמש "עלה תאנה" או סיבה לאטום את אוזני הציבור. ניתוח טכני של פרוטוקולים מתוך הקלפיות אינו מסוגל לגלות שוחד בחירות, מעטפות מזומנים ולחצים פוליטיים שמתרחשים מחוץ לכותלי הקלפי, בביתו של הבוחר או בדרך אליה.

המבחן של שלטון החוק: חמש דרישות לבירור האמת

אם שלטון החוק בחברה דמוקרטית חפץ חיים הוא, ואם ברצוננו לשקם את אמון הציבור שנשחק עד עפר בשנים האחרונות וממשיך להישחק לרמה שלא הראתה כאן מעולם, אסור לאפשר למערכת המשפטית להמשיך ולמסמס חקירה חיונית זו. נדרשים צעדים מיידיים, שקופים ובלתי מתפשרים: הקמת צוות חקירה עצמאי: הקמת צוות חקירה משותף לשב"כ ולמשטרת ישראל בעל סמכויות נרחבות, אשר יוכל לפעול במהירות וללא צורך באישור פרטני ומעכב על כל צעד חקירתי מצד הייעוץ המשפטי. חקירה פיננסית בין-לאומית: מעקב מקצועי ופיננסי אחר כל מסלולי העברת הכספים ממדינות זרות ומהרשות הפלסטינית עד לפעילי השטח. חקירת הדרג הפוליטי על פי ראיות: חקירה באזהרה של כל חבר כנסת או איש ציבור שקיים לגביו מידע מודיעיני או ראייתי, ללא אפליה, ללא הנחות וללא מורא פוליטי. פיקוח משפטי שאינו חוסם: הדרישה מהיועצת המשפטית ומהפרקליטות לנמק באופן שקוף ומוגדר כל החלטה על עיכוב או הגבלה של חקירות. מיצוי הליכים במישור החוקתי: היערכות להגשת ערעורי בחירות נקודתיים במידה ויוכח כי הצבעות בקלפיות מסוימות הושגו באמצעות שוחד, זיוף או התערבות זרה.

לסיכום, מדינה המעלימה עין מזיוף בחירות, מהתערבות של מדינות זרות בהליכיה הדמוקרטיים ומאי-אכיפה בררנית כלפי נבחרי ציבור, מאבדת את הזכות להיקרא "מדינת חוק דמוקרטית". החששות בפרשת "טרור הקלפיות" אינם שייכים לימין או לשמאל, אלא נוגעים לעצם הזכות הבסיסית שלנו אזרחי ישראל לחיות במדינה דמוקרטית ולקבוע את הנהגתם. הביקורת על התנהלות מערכת אכיפת החוק, הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה אינה מהווה "התקפה על שלטון החוק" -היא מבטאת את הדרישה הציבורית הבסיסית והמוצדקת ביותר לקיומו. רק חקירה נחושה, שוויונית, מהירה ונטולת פחד תחשוף את האמת ותנקה את הזיהום שפשה במערכת.