אפילו אלוהים לא האמין לכל דבר בלי לבדוק - ואנחנו הפכנו לעדר

אפילו אלוהים בדק את מעשי הבריאה, אבל אנחנו למדנו להאמין בלי לשאול שאלות. מסיפורו של בורחס ועד לקונספירציות ולשיח ברשתות, כך המציאות הולכת לאיבוד בתוך עולם של סיסמאות ושקרים

כרמית ספיר ויץ צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
איור
איור | צילום: איור
3
גלריה

בסיפור, שפורסם במאי 1940 בכתב העת הארגנטינאי "סור", בורחס וחברו מגלים שבעותק אחד של אנציקלופדיה הושתלו ארבעה עמודים מזויפים על מדינה בדיונית בשם "אוקבר". סופרי אוקבר ממציאים עולם דמיוני שלם בשם טלון, עם שפות, גיאוגרפיה והיסטוריה משלו. משם הבדיה גולשת לתוך המציאות. תחילה מופיע מצפן שרועד לעבר קוטב לא קיים ומונח בארגז סכו"ם של נסיכה ובהמשך מופיעים ברחוב חפצים ממתכת שלא קיימת בכדור הארץ.

המצב האנושי של רנה מגריט
המצב האנושי של רנה מגריט | צילום: רנה מגריט

השיא מגיע כשאנציקלופדיית טלון עצמה מופצת בעולם. מקץ זמן קצר בתי הספר זונחים את תוכנית הלימודים, שפת טלון משתלטת על הכיתות, והעבר נמחק לטובת היסטוריה בדויה שאין בה כל סתירות. בני האדם מתמסרים לטלון כי המציאות שלהם כאוטית, ועולם מומצא מספק תשובות ברורות.

כשקראתי את הסיפור לראשונה, חייכתי לעצמי. ידעתי שאצלנו זה לא יכול לקרות. תמיד הסתמכתי על העובדה שאני יהודייה עקשנית וספקנית שחיה במחיצת יהודים עקשנים וספקנים. והרי מהי היהדות אם לא בדיקה מתמדת של המציאות? הרי כבר בסיפור הבריאה לא נחה דעתו האלוהית של האל והוא בודק את עצמו. אם לא טוב, לא ממשיך. רק כשרואה כי טוב, ממשיך הלאה.

בורא בדיבור, נותן למה שברא שם, בודק אם טוב וממשיך מתוך ראיית הטוב. בכל יום בריאה חדשה. הפרדות ונדבך על נדבך, עד שביום השישי כל חלקי העולם עומדים יחד והמכלול השלם נפרש: "והנה טוב מאוד".

איפה אלוהים ואיפה אנחנו, וכמה אומלל הוא בראותו את העם קשה העורף שלו הופך בחלקו לעדר צייתן של חסרי חוליות. אפילו תחזיות ונבואות הוא מוכן לקבל. אומרים לו "יגנבו את הבחירות" - בוחר להאמין. אומרים לו: "הייתה קונספירציה" - בוחר להאמין בקונספירציה.

אני לא משווה חלילה למה שבורחס זיהה, כי אסור להשוות. אני רק מקשיבה לשפה. נדמה לי ש"דיפ סטייט", "שלטון הפקידים", "תפירת תיקים", "סיכול ממוקד" ו"רדיפה פוליטית" פוטרים את הציבור מהצורך להעמיק בעובדות עצמן. "הפיכה שלטונית", "הנדסת תודעה" ו"פייק ניוז" משמשות כפתור לכיבוי ביקורת. "משילות" באה להצדיק פירוק של איזונים ובלמים, ו"אכיפה בררנית" פוטרת מקיום החוק.

אנציקלופדיית טלון
אנציקלופדיית טלון | צילום: איור: AI

שאותו אלוהים יעזור לנו. כל כך הרבה שיחות משונות עם בני אדם מעלות בי עוד ועוד תהיות אם מולי עומדת הולוגרמה ואם אני מגיבה בזעזוע ברשתות החברתיות לאישה שהיא בעצם בוט קטארי או איראני שמשלים על הגב שלנו הכנסה. כמה נורא לגלות שלפעמים זו באמת איזו מיכל עיצוב פנים משו משו או ציפי שבפרופיל שלה כתוב "צדק צדק תרדוף", אבל זה לא סותר את העובדה שיש להן ביוב מפכה כמו שאפילו בנחל קדרון אין.

אני מבינה את הצורך להאמין שיד רשעה של מלאך חבלה פריבילגי שהיא מעל לטבע מנהלת אותנו. המציאות שלנו קשה, ובחיי שאני הראשונה שלא רוצה לחשוב שבני תמותה שאנחנו משלמים להם משכורות עתק ומממנים להם מגורי מלכים מכרו אותנו. מי בכלל רוצה לחשוב שהכאב המשותף מ־7 באוקטובר, הכישלון של מערכת הבריאות, התחבורה והחינוך, והטיפוס על הקירות בגלל המיסוי והניצול - שכל אלו כאבים וצרות שלנו שמישהו הפך לטובתו.

הפסיכיאטריה הקלאסית של המאה ה־19 טבעה את המושג "מחשבת שווא שיטתית" - מערכת אמונות כוזבת, שאין בה סתירות פנימיות. הפילוסופיה ומדעי החברה שאלו את המושג הזה. אבל עם כל הכבוד לפסיכיאטריה ולבורחס, הנביא ישעיהו זיהה את התופעה כבר במאה השמינית לפני הספירה. הוא זעק: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר". הנחמה היא שכבר היינו שם. שקר פוליטי לא מחזיק מעמד מול המציאות, וההיסטוריה שלנו מוכיחה את זה. אימפריות שלמות שניסו להמציא מציאות נעלמו, ואנחנו עדיין כאן כדי לספר, ואולי אפילו ללמוד.

תגיות:
אלוהים
/
חורחה לואיס בורחס