הטריק כבר לא עובד
כולם כרגע בפוקר קואליציה, כשכל אחד מנסה למקסם את היד הלא-מי-יודע-מה שחילקו לו. לכל אחד שיטה משלו. צריך רק לזכור שטריק גאוני בפוקר יכול לעבוד נפלא במשך תקופה ארוכה, עד שהוא מפסיק לעבוד. שיטת הגברת הווליום עד כדי טירוף כדי להפחיד את הציבור ולהרתיע את היריב עבדה לנתניהו במשך לא מעט זמן.
הווליום התחיל לעלות שוב אחרי השבעה באוקטובר והגיע למקסימום בבחירות, אבל הפעם - השיטה לא הביאה לנתניהו את היכולת להקים ממשלה. גם עכשיו אנחנו עדים למשחק פוקר של רעש, התפרעות, דה-לגיטימציה ודרישות מנותקות מהמציאות, לכאורה כדי לשפר עמדות במשא ומתן לאחדות. אבל גם הפעם זו טקטיקה שגויה, כי הטריק של הגברת הווליום למאה הפסיק לעבוד.
אבל כשהפוקר הופך מוגזם, הטריק שתמיד עבד חוצה איזשהו סף ויוצר אצל הצד השני תחושה שכבר אין לו מה להפסיד. פרשנים רבים טוענים ש"אין שום בעיה ללכת לבחירות חוזרות", אבל דווקא בכך הם מקטינים את הסיכוי לבחירות חוזרות. הרעש על מאה והערעור על תוצאות הבחירות רק מרחיקים את מפלגות השינוי מאחדות. מכיוון שבחירות חוזרות הן הדבר האחרון שהן רוצות, הן ילכו דרך מאוד ארוכה כדי לוודא שזה לא קורה. הווליום הגבוה מכרסם באמון המועט ממילא בממשלת אחדות ומעלה את הסיכוי להקמת ממשלת מיעוט לא אידיאלית. לא חבל?
שובה של הבאזז-וורד
אחדות הייתה הבאזז-וורד כשרק יצאנו לתקופת הבחירות, והשחקנים הפוליטיים הגדולים הצליחו לרמוס אותה. אבל הבאזז-וורד עושה קאמבק, והמילה "אחדות" נשמעת מפיות של רבים שרואים איך המדינה מתפרקת מפוליטיקה רעילה ומבינים שעושים עלינו מספיק דמוניזציה מבחוץ, ואין צורך שנשקיע כל כך הרבה כדי להוסיף על זה.
רק חשוב לזכור שלאחדות יש הגדרה. היא לא יכולה לבוא ברע, בכעס ובהמשך דה-לגיטימציה. היא צריכה לבוא עם רטוריקה של פיוס. אחדות לא יכולה להתבסס על תחושת ניצחון של צד אחד על האחר, או על הרצון להכריע את הצד השני, וגם לא על הציפייה שהצד השני יהיה זה שיתקרב לעמדות שלנו ויוותר יותר.
משגעים אותנו עם פיקציות על "ממשלה לאומית רחבה" ו"ממשלת חירום רחבה", אבל אחדות אמיתית אינה דורשת לוותר על עקרונות, אלא להכיר בתפיסות עולם שונות משלנו ולתת להן מקום, קול וזכות להשפיע. זהו הדבר הנכון עבור ישראל.
איך זה אמור לעבוד? סתם לדוגמה, גם איזנקוט וגם נתניהו לא רוצים רוטציה, אבל למען האחדות שניהם יצטרכו לוותר. איך יוודאו שהרוטציה באמת תתרחש הפעם? אפשר לחוקק חוק הגבלת קדנציות, שרבים מסכימים שייטיב עם המדינה, לפני הקמת הממשלה.
הדבר השני שחשוב לזכור הוא שלתקשורת יש יכולת להשפיע לטובת האחדות. האלגוריתם מקדש את הקיטוב, אבל בתקשורת המסורתית יושבים בני אדם עם שיקול דעת, בשר ודם. ברגעי חירום הם מסוגלים לדבר זה עם זה, ולמרות התחרות והתיעוב - לשתף פעולה למען טובת המדינה. אנחנו חווים עכשיו רגע כזה, אפילו אם התקשורת היא כבר מזמן לא מה שהייתה.
העורכים לא חייבים לקחת את הטון מהרשתות החברתיות, ולא חייבים לתת כל כך הרבה מקום לקולות קיצוניים. הם יכולים להרשות לעצמם להתנהל פחות מתוך שיקולי רייטינג ויותר מתוך אחריות. זה אולי יעורר ביקורת, אבל מרבית העורכים, להוציא אולי את עיתון "הארץ" ותוכניות מסוימות בערוץ 14, יודעים שממשלת אחדות היא הפתרון הכי טוב למדינה כרגע, וזה הזמן שלהם להדהד שיח מפייס. זו המשמעות של התעלות לגודל השעה. האפשרות הזאת לא תישאר איתנו לעד, וכולנו נרוויח ממנה אם היא תתממש.
התרעות פיקוד העורף