בעיני נתניהו שם משחק היחסים הבינלאומיים של ישראל הוא “ישראל נגד שאר העולם", או לדברי גולדה מאיר, “העולם כולו נגדנו". החישוב הוא: כל עימות בינלאומי שווה עוד 5% לפחות בסולם מינה צמח.
לכן גם מותר לדעתו גם לכונן ברית עם המפלגה הרפובליקנית נגד נשיא ארצות הברית והמפלגה הדמוקרטית; ומותר גם לגייס לכך את הלובי היהודי באמריקה למאבק בנשיאם. בסיומו של הקרב, גם אם אובמה יגבר על מתנגדיו, שוב ייכנסו 5% לקופת הפופולריות, ועוד 10 נקודות בסולם שלדון אדלסון.
אולי החישוב העיקרי של ראש הממשלה הוא להימנע מכל תזוזה בנושא הפלסטיני (לכל היותר רק מול חמאס), גם לאור ההתרחקות מהאמריקאים; העיקר להמשיך ולהרחיב את ההתנחלויות, ולצבור עוד 10 נקודות בסולם בנט לחיזוק הקואליציה הימנית.
אובמה, בלאו הכי נקעה נפשו מלהתערב במה שהיה פעם תהליך שלום, ובעיני נתניהו הוא בקרוב יהפוך לברווז צולע, עד שיוחלף בעזרת שלדון אדלסון במועמד רפובליקני.
ואם האיחוד האירופי יתערב לטובת מדינה פלסטינית וינקוט צעדי ענישה בקשר לבנייה בהתנחלויות, תמיד יוכל לפנות למצפונה הלא שקט של אנגלה מרקל לדיכוי המהלך.
הוא מוטרד יותר מגבי אשכנזי מאשר מכל אלה, וגם כאן לכל היותר יפנה לבוז’י הרצוג לכינון ממשלה רחבה, כל הדרך אל שלטון נתניהו החמישי.
אין לזלזל בחישובי הפופולריות וההישרדות של נתניהו. בכך הוא רב־אמן. הבעיה הקשה קשורה לעתידה של המדינה. ישראל, בהתנגשות עם הממשל האמריקאי, עם המפלגה הדמוקרטית ועם קהילה יהודית מפוצלת, מוצאת עצמה במשבר מדיני־ביטחוני חסר תקדים.
ישראל של הרחבת ההתנחלויות ואיילת שקד, המופקדת על שלטון החוק ועל ערכיו, היא ישראל שמאבדת את המסד ואת המצפן המוסרי שלה.
על כן, כמו שאסור לזלזל בנתניהו ובכישוריו, אסור גם להסתנוור מהם, כי אלה נועדו לשרת מעל לכל את עצמו.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד “תנועת יאללה מנהיגים צעירים"
התרעות פיקוד העורף