זה היה רק עניין של זמן: אט־אט, אם גם לא בקצב שהשמאל הישראלי רוצה בו, סוגרות מלתעות העולם על ממשלת הימין. ההצעה של שר החוץ הצרפתי לורן פביוס לזימון ועידה ("קוורטט פלוס") בינלאומית היא עוד סיבוב של הבורג. כמצופה, התגובה הממשלתית הייתה חשיפת שיניים פבלובית: בעתה, תוקפנות, התחמקות ותחמנות. צרפת? כיצד שכחו שם את פיגועי נובמבר בפריז? רוצים לתווך בינינו לבין הפלסטינים? מעתה ואילך צרפת לא יכולה להיות מתווך הוגן, ובכלל ההצעה הזו היא תמיכה בטרור. פביוס? האיש חולה, זמנו קצוב, ועד אז היוזמה תתפוגג. הנשיא הולנד?

באליזה כלל לא ידעו על ההתפרצות הפתאומית של הקיי ד'אורסיי. כתבים צרפתים טוענים שהיוזמה היא בכלל של פרנסואה הולנד, שמסיים את כהונתו ב־2017. שלא לדבר על תגובה ממשלתית ברמה של סטנדאפיסט שכונתי כמו ההצעה הנגדית של "בכיר" להזמין לוועידה את דאע"ש. "אתם ודאי שמעתם על הצעה שעלתה מחוגים צרפתיים", היגג נתניהו בישיבת הממשלה האחרונה, "לכנס ועידה בינלאומית עם איום בסופה, שאם היא לא תצליח, אז למעשה צרפת תאמץ במידה רבה את העמדה הפלסטינית... אני מעריך שנראה התפכחות בנושא הזה".

למחרת בכנס שגרירים הוא אמר: "עם אבו מאזן ניהלתי בשבע השנים האחרונות שש שעות מו"מ בלבד. אבו מאזן הולך בעצם לחזית הבינלאומית. ברמת המדינות, חוץ משוודיה אין כמעט אף מדינה שתומכת בו".

בדקתי פעם נוספת, הוא אכן אמר זאת. אין ספק האיש חי בבועה, וההצלחה המרעישה שלו היא שהוא מצליח להכניס לתוכה חלק ניכר מן העם. להזכיר לכולנו, אגב, שצרפת רק מאיימת להכיר בפלסטין ומדינות אירופה והעולם כבר עומדות בתור, לאחר שכולן אישרו את מעמדה כמשקיפה בעצרת האו"ם.

לכתבים המדיניים ולשרים (גם אלה גם אלה תלויים בגחמות לשכת רה"מ) יש מינוחים מתעתעים כמו "צרפת דוחקת את ישראל לפינה", או "ישראל דוחה את ההצעה הצרפתית" - כאשר ברור שלא מדובר במדינת ישראל ואפילו לא בעם ישראל, אלא בממשלת הימין.

ובאורח כמעט סימטרי, ככל שהלחץ בחוץ על ממשלת הימין גובר, כך גובר הלחץ הפנימי של ממשלת הימין וגרורותיה על השמאל הישראלי. זו תסמונת מובהקת של האיש המוכה ומושפל מחוץ לביתו. בביתו פנימה הוא מכה את בני משפחתו ומאשים אותם בכישלונותיו. והתופעה שאמורה להיות מטופלת במוסדות לבריאות הנפש או במוסדות החוק הופכת כיום למכת מדינה.

מילא הקואליציה, שהקיפאון המדיני מאפשר לה לשרוד. האופוזיציונר יאיר לפיד בנסיקה והוא ממשיך להתיישר ימינה: "ישראל לא תלך לוועידת פביוס תחת איום". הרצוג בנסיגה והוא חוזר ומחזר אחר קהל היעד המתון יותר, עם היפרדות א־לה אריאל שרון (תרגיל סביר) ותמיכה בפביוס כדי להתיישר עם העולם (כראוי לאופוזיציה אמיתית).

מאחר שברור לכולם, כולל לצרפתים, שממשלת הימין תדחה את ההצעה ולא תשתתף בוועידה, הכוונה האמיתית של המהלך היא להגיע למועצת הביטחון תוך סימון ישראל כסרבנית. מה שאמור לעזור לברק אובמה לשווק לבוחרים הדמוקרטים של 2016 את ההחלטה לא להטיל וטו על קבלת פלסטין כחברה מלאה בעצרת האו"ם. אם זה יקרה ואם לאו, זו שאלת השאלות שניצבת מאחורי כל מהלך שעוסק בסכסוך הישראלי־פלסטיני ובייחוד מאחורי תרגיל ועידת פביוס.

המקלט היווני

ועידה נוספת שאמורה לשרטט מחדש את גבולות המזרח התיכון מתכנסת בימים אלה בז'נווה. נציג האו"ם, סטפן דה מיסטורה, מנסה לגשר בין נציגי סעודיה לאסד. הטריגר הוא שיתוף הפעולה הבינלאומי לחיסול דאע"ש, אבל זו הבעיה הקלה מכולן. הבעיות האמיתיות הן חלוקת האזור על פי מפתח שירגיע את הצדדים הנצים.

ההתקדמות תלויה בהתקדמות רוסיה, סוריה, איראן וחיזבאללה בהשתלטות על שטחי סוריה תוך הסדר עם (או חיסול) ארגוני המורדים למיניהם. איש לא יודע כיצד בדיוק תחולק סוריה בתום הקרבות, משום שגבולות גזרה במצבי לחימה נגזרים מן המהלכים בשטח. האמריקאים אמורים לטפל בדאע"ש במזרח, בגבול עיראק־טורקיה, בסיוע איראן. המאמץ העיקרי של כוחות הציר הרוסי נגד המורדים הוא בצפון, אלא שאחד מראשי החץ של אסד נע בכיוון רמת הגולן.

על פי מפת הקרבות של השבוע שעבר נכנסו כוחות אסד אל העיירה שייח' מסכין תחת ריכוך מאסיבי של מטוסים רוסיים. הכפר הזה ממוקם כ־20 ק"מ מגבול ישראל. ממשלת הימין רוצה לראות בגבול הצפון שכן נוח שלא יתבע את רמת הגולן, וזה נשמע סביר לכל אוזן ישראלית, אלא שמדובר בתקוות שווא. מי שלא יהיה שם יתבע את הרמה, אבל בינתיים יש למערכות בישראל במה לשחק. לאסוף מודיעין, לכתוב ניירות עבודה, לתמוך בחשאי בארגון זה או אחר - שום דבר שיש לו קשר עם המציאות המבעבעת ברמה אבל מפרנס תעתועים שהם המומחיות של ממשלת הימין.

שתי הוועידות, זו בז'נווה וזו בראשו של פביוס, עוסקות בארגון סדר חדש במזרח התיכון. כדרכן של ועידות בינלאומיות הן מנסות בהזדמנות זו, כשכולם מחככים מרפקים, לסגור כמה שיותר עסקאות. אין ספק שהסוגיה הישראלית נמצאת על סדר היום. לא בראש הרשימה. קודמים לה דאע"ש, כורדים, ארגוני מורדים, דרוזים, אבל ישראל ולבנון נמצאות אי שם בסוף הרשימה.

בינתיים, כדי שלא יואשם בקיפאון ובכלל שלא ירגיש דחוי, ניסה נתניהו לחזור לטורקיה. יוסי צ'חנובר וראש מל"ל דאז יוסי כהן דילגו הלוך וחזור לטורקיה בתחילת 2015 והציעו כניעה ישראלית ללא תנאי. כולל הסכמה ישראלית לתשלום של כ־20 מיליון דולר לנפגעי המרמרה. הטורקים היו אמורים לוותר על דרישתם להסיר את המצור מעזה. זה לא קרה והיחסים שוב הוקפאו. בסוף 2015 נטל מנכ"ל משרד החוץ החדש דורי גולד את ההובלה ומיד יצא בהצהרה כי "ההסכם קרוב". וכן ציין (ערוץ 7) כי "יש נקודות שכבר סוכמו, ואחרות שעדיין שנויות במחלוקת אבל דברים מתקדמים בכיוון הנכון".

מדובר כמובן (שוב) בהזיה ימנית טיפוסית, משום שהטורקים לא זזו מילימטר מתביעתם לפתוח את עזה. ככה? אנחנו נראה להם! נתניהו הסתער על יוזמה מדינית חדשה(!!!), והראש הפורה רוש ולענה של לשכת רה"מ המציא לנו צעצוע גיאו־אסטרטגי חדש. ברית עולם עם יוון וקפריסין, אויבות טורקיה. במחי צילום משותף ובליץ של לו"ז תהפוך ישראל למעצמה אזורית. בשבוע שעבר ביום שלישי ערך שר הביטחון ביקור רשמי(!) באתונה. ביום רביעי פגש נתניהו את ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס, וביום חמישי נערך מפגש פסגה(!) משולש בניקוסיה בהשתתפות מנהיגי ישראל, יוון וקפריסין.

מרשים, אה? אלא שלכל הגיאו־משהו הזה אין שום קשר עם המציאות. יוון פושטת רגל ומשוועת לכל קנה קש, ולישראל אין מה להציע. אלא אם כן גלעד שרון ודוד אפל יקנו איזה אי יווני כמו בימים הטובים ההם. לקפריסין אין סחורה אסטרטגית פרט לחמורים מפוארים ומקלטי מס, ואת שני אלה יש לנו בשפע בישראל. חוץ מזה, ברגע שרג'פ טאיפ ארדואן רק יקרוץ, אתם תמצאו שם את ביבי מלקט פירורים תחת שולחנו ומנצח על עוד הישג גיאו־משהו מדהים. תשאלו את הכתבים המדיניים.

tguvot@sofhashavua.co.il

עוד סיבוב של הבורג: מלתעות העולם סוגרות על ממשלת נתניהו

היוזמה הצרפתית וועידת ז'נווה לפתרון המשבר בסוריה הן איתות נוסף לכך שלעולם נמאס מממשלת הימין. באורח כמעט סימטרי, גובר הלחץ הפנימי של הימין על השמאל הישראלי