אחרי ניצחונו המרשים בניו המפשייר, סנדרס כבר אינו האיש שבא לארוחת ערב. הוא מועמד רציני עם מצע, מנגנון וכסף. בוחרים נוהים אחריו. אבל ככל שהעין מתרגלת למראהו והאוזן לסגנון דיבורו, נראה סנדרס קשיש, צמוד לנוחות היחסית של הנושאים הקרובים ללבו, חוזר על כוונותיו הטובות ברפליקות רחבות מדי, שנמסרות כמנטרות ההופכות שגורות אצל הצופה שיכול לדקלם אותם אתו. סנדרס אוהב לפזר סביבו אבקת קסם אידיאולוגית שובת לב ודמיון, אך אינו אוהב לרדת לפרטים הקטנים ולהבהיר כיצד יממן ויממש את הפנטזיה האוטופית שלו לאמריקה חדשה.
קריאתו עלי בריקדות והבטחתו למהפכה מחטיאות את העובדה שאמריקה היא נושאת מטוסים כבדה וקשה לניווט. את התוואי שלה יש לתקן בנחישות מחושבת ובכובד ראש כפי שעשה אובמה ולא בניתורי תיש.
הופעתה המשכנעת והממוקדת של קלינטון הנובעת מרקורד של עשייה, הייתה הטובה ביותר שלה עד כה. סטירת הלחי בניו המפשייר חילצה ממנה תגובה: תודה, הייתי זקוקה לזה. מרוב שהיא הסכימה עם סנדרס והערכים המשותפים להם, קשה היה לזהות מיידית את האופן שבו טוותה סביבו קורים של ספק, דיסוננסים לוגיים, דרישה לפרק את הבטחותיו הגדולות למעות וביקורת נוקבת על המחלוקות שלו עם הנשיא. סנדרס שלא היה מוכן, חש נבגד כפוליטיקאי מתחיל וכינה את הדברים "מכה מתחת לחגורה".
הבנתו של סנדרס בנושאי חוץ מחוררת כגבינה צהובה וכשהוא יורד לשטח האש – מרחב המחיה של קלינטון – שדה המוקשים של הפרטים המניעים שינוי וממשל, הוא הולך לאיבוד. אז הוא שב ובורח לשטיקים של השמצת הברונים השודדים והבטחתו לקצץ בהם. קלינטון באה להבהיר שהכל פתוח ושמוקדם מדי להספיד אותה וגילתה שלא צריך הרבה כדי להוציא את סנדרס משיווי משקלו. יש לו את אותו סיב פולני השרוג באישיותו הגורם לו לחרון קדוש, לנופף ידיו בזעם ולכשכש באצבעו כתלמיד המבקש לדבר. קלינטון מצאה את הסדק בשריון המיתוס. היא עצמה נותרה קרירה כמלפפון ואמרה את כל שהייתה צריכה לומר כדי לקדם את עניינה.
התרעות פיקוד העורף