אין זה מקרה שאת ההודעה על הסכם הפשרה עם טורקיה בחר נתניהו לפרסם במסיבת עיתונאים ברומא – בירה אירופית פופולרית ואהודה על אמצעי התקשורת. אם היה מודיע על כך בירושלים, קרוב לוודאי שעיתונאים ופרשנים בתקשורת העולמית היו מגיבים בספקנות לגבי מידת הרצינות של הסכם הפשרה, ומייחסים לראש ממשלת ישראל מניעים מתחום היחצנות והפוליטיקה הישראלית.
נתאר לעצמנו מה יקרה אם וכאשר נתניהו יכנס מסיבת עיתונאים בפריז או בברלין ויודיע על יוזמה ישראלית נועזת ופורצת דרך לקידום הסכם או הסדר מקיף עם הפלסטינים? איזה צונמי של מחמאות ודברי הלל צפוי לנתניהו? מהלך כזה לא צפוי מצדו של ראש הממשלה - לא באופק המדיני הנראה לעין ולא בעתיד הרחוק. לכן לרווח המדיני־פוליטי שנתניהו קטף בעקבות חתימת הסכם הפשרה עם טורקיה יש חיי מדף קצרים ביותר.
הקוורטט, גם כגוף בלי שיניים, מזין ומעצים את תדמיתה השלילית של ישראל, שמדיניותה, במיוחד בתחום ההתנחלויות, אחראית להיעדר כל תקווה וסיכוי להסדר עם הפלסטינים.