כאשר האוריינטציה של שני בני הזוג היא לסיים את מערכת הנישואים בהסכם, הם עושים זאת בלאו הכי ופונים מיוזמתם למגשר או לעורכי דין, שינהלו בעבורם משא ומתן. זוגות חדורי זעם ושנאה אינם בשלים לשבת ולנהל משא ומתן, למרות הכוונות הטובות של החוק ושל יחידת הסיוע. זוגות אלו רואים בבית המשפט מקום שבו יוכלו להשמיע את קולם ולהוציא את זעמם על בן או בת הזוג. בתי המשפט לרוב נותנים לבני הזוג הללו את הזמן שהם זקוקים לו כדי להיות מסוגלים לסיים את התיק בדרכי שלום. בעיה נוספת היא סוג הסכסוכים שאינו ניתן לפתרון באמצעות גישור, כגון חטיפת ילדים, אלימות במשפחה, הברחת רכוש ועוד.
בהליכי הגירושים, יותר מכל הליך, קיימת משמעות - לעתים קריטית - בהשגת צווים דחופים. ניתן לכך מענה חלקי בחוק ובתקנות, שכן קיימת אפשרות להגיש בקשות דחופות, אך סוג הבקשות מוגבל, ובמקרים דחופים חוק זה מסרבל את ההליך.
בעיה נוספת היא בעיית הלחצים שמופעלים על מי מבני הזוג לחתום על הסכם שלא מתאים להם. קיים קושי רב להגיע להסכם ראוי והוגן בתוך ארבע פגישות. לאורך השנים פגשתי מתגרשים שחתמו על הסכם גירושים גרוע, אשר הובילם לעברי פי פחת, למשל אב ששילם דמי מזונות לאם בעבור ילדיהם ונתן הסכמתו לסכומים שלמעלה מיכולתו - ומצא עצמו ברחוב; אישה שוויתרה על חלקה בדירה שבה לבית הוריה ועוד. יש לזכור כי הסכמי גירושים מאושרים על ידי בני הזוג בפני בית המשפט, מה שגורם לכך שיהיה קשה מאוד לשנותם בעתיד.
מילת המפתח בגירושים היא הוגנות. אם בני זוג יתנהגו בהוגנות זה כלפי זה, הם יוכלו לחתום על הסכם ראוי שישמש אותם במשך שנים רבות - ויחסכו כספים רבים ועוגמת נפש לכל המשפחה, הנגרמים במהלך מאבק משפטי ממושך.
ימים יגידו אם ציבור המתגרשים ירים את הכפפה ויפעל כדי לסיים את חיי הנישואים בהסכם הוגן, אם לא, זכרו: אמרו כן להסכמים, אך לא בכל מחיר.
התרעות פיקוד העורף