***
ובכן, אם יש מישהו שיודע - הוא אני. במסגרת המיזם “מאה ימים של שקיפות” ספרנו בשנתיים האחרונות את נכסי הח”כים בזה אחר זה. החל מחשיפה כפויה של שר הרווחה חיים כץ על בתיו ונכסיו, דרך חוזי ההשכרה של נחמן שי והדירה הנוספת שהחזיק יאיר לפיד כשר אוצר, ועד יו”ר ועדת החוקה ניסן סלומינסקי, שרכש לאחרונה קרקע ונמצא בדרך לבעלות דירה שלישית.
במקביל פנינו לכל חברי הכנסת והצענו להם שיחשפו את נכסיהם מיוזמתם. יותר ממחציתם כבר ניאותו (המפלגה הכי פחות שקופה, למקרה שתהיתם, היא הליכוד - והכי שקופה היא מרצ). כך יצאו לאור, למשל, הנכסים של נבחרי הציבור מיקי זוהר ויעל גרמן – בשקיפות וולונטרית. כך גם הראינו לאחרונה שיהודה גליק – החתום על פנייה לראש הממשלה נגד המס החדש – מחזיק בבעלותו שלוש דירות, שתיים מהן להשכרה (מגליק נמסר בתגובה: “חשבתי כי הפנייה לא מכילה הסתייגות מהמס החדש, אלא רק בקשה לדיון בו”).
לדעתי לא. ואף על פי כן, קל לתייג את העיסוק בנושא כ”פופוליסטי”. לכן בכל פעם שאני מגלה נכס חדש, אני מתמהמה בפרסום. איזו הצדקה חדשותית יש להוציא אותו לאור? ואז אני נזכר בפרשיות שמתפוצצות חדשות לבקרים ומגלות נבחרים שסרחו, או שמפילים שוב ושוב חוקי שקיפות הנהוגים במדינות המערב, אף שהנכסים אמורים להיות שקופים מלכתחילה. חשוב להדגיש: אין בעיה בח”כ עשיר – רק בח”כ מסתיר. הרי ברור שנפתלי בנט או אראל מרגלית יכולים לשרת אותנו בסוגיות אלה לא פחות מסתיו שפיר.
אבל בסופו של דבר, לא הגיוני שנבחרי ציבור יצביעו על חוקי דיור בזמן שהם מחזיקים בסתר דירות להשקעה. מי שרוצה לעצב את מציאות חיינו חייב לוותר על חלק מהפרטיות. במדינה שבה האזרח הפשוט אינו מסוגל לקנות דירה, אין שום “חדירה לפרטיות” בדרישה לדעת כמה דירות כל נבחר ציבור מחזיק. בבקשה אל תיפלו לספינים האלו. אומנם הדירות הן רק דוגמה - אך דוגמה מעולה.
***
אני לא כלכלן, אבל יש לי מספיק ניסיון כדי להבין שח”כים ו־50 אלף איש אינם מתגייסים לקמפיין היסטרי מתוך חשש שמא המס החדש יגולגל על סטודנטים. ההפך הוא הנכון. נכסים רבים שנשמרו בשקט עוד ייחשפו וימשיכו להראות לנו שמדינת ישראל בשנת 2016 עדיין מחולקת לקאסטות. אמת המידה להבחנה ביניהן היא, בפשטות, מספר הדירות שבהן מחזיקה כל משפחה.
התרעות פיקוד העורף