מותר לחלוק על השופטים, גם אם הם יושבים בגבעת רם - אגב, בבניין הנמצא על "אדמה כבושה" - וצריך למצוא דרך שתרסן את הסמכויות שהללו נטלו לעצמם; ואין בכך פגיעה ביסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל. נהפוך הוא: עצם התערבותם של השופטים במעשיה של הרשות המבצעת או בהכרעותיה של הרשות המחוקקת היא שפוגעת באיזון העדין שצריך להתקיים בין שלוש הרשויות.
והנה המסלול הנכון: החוק הישראלי הוחל כדין ובדרך משפטית לאחר מלחמת השחרור על רמלה ועל לוד ועל יפו ועל באר שבע ועל אילת ועל חיפה ועל עוד אין-ספור מקומות - ואיש לא טען שמשהו ביסודות הדמוקרטיים של המדינה היהודית נפגע. דוד בן-גוריון עשה את מה שהיה צריך לעשות, וכל האדמות שנכבשו בעת ההיא הפכו לחלק מן המדינה. יש כלים משפטיים לעשות את זה גם עתה; אחרת נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים עומדים גם בפני הדרישה "להחזיר" את האדמות שאינן כלולות ב"גבולות החלוקה" לבעליהן. מה שבטוח הוא שאותם פתאים שחושבים היום שאם רק נחזור לגבולות הקו הירוק יבוא השלום המיוחל - טועים ומטעים. אין כל הבדל בין מה שעשה בזמנו בן-גוריון, שאותו כולם משבחים עד אין קץ - ובצדק - לבין מה שצריכה לעשות הממשלה הנוכחית.
אסור להשאיר את המלאכה בידי בית הדין הגבוה לצדק. אלה שיושבים שם היום לא היו מאשרים, בזמנו, גם את מגילת העצמאות. רבים מהם היו מגלגלים את עיניהם לשמיים וקובעים שהמסמך המכונן של ישראל מפלה בין יהודים לערבים - וזה נכון. הוקמה כאן מדינה יהודית וחובתה לממש את הריבונות על כל ארץ ישראל. הבריטים קיבלו לידם את השליטה על כל השטח כדי להקים בו את ביתו הלאומי של העם היהודי.
לאחר מלחמת ששת הימים הוחל החוק הישראלי על מזרח-ירושלים תוך הרחבת תחומה המוניציפלי. כמה שנים לאחר מכן החיל מנחם בגין את החוק הישראלי על רמת הגולן - ועכשיו יש להשלים את המלאכה.
לא יעלה על הדעת שעשרות אלפי יהודים יאבדו את בתיהם בגלל טמטומה של מערכת המשפט על כל גורמיה. לא ייתכן שאדם המתגורר בעפרה או בעמונה יידרש לשלם מסים ואגרות לאוצר המדינה, אבל כאשר הוא מבקש את הגנתה על ביתו שולחים אותו לחוק הירדני או לחוק העותמני או לכל הרוחות.
התרעות פיקוד העורף