יצחק רבין נרצח ממניעים פוליטיים, אין סיבה שהעצרת לזכרו תהיה א-פוליטית

הייתי בכיתה ה' כשיצחק רבין נרצח. ההרגשה הייתה שהשמיים נפלו. לא בטוח שהבנתי אז את המשמעות, אבל כולם מסביב בכו, אז גם אני בכיתי. עברו 21 שנים, אני כבר לא ילד ואני מבין היטב את המשמעות היום. יצחק רבין היה מנהיג פוליטי, הוא הוביל דרך פוליטית. ההסתה נגדו, שהייתה בכל קרן רחוב, בכל צומת, בכל כיכר, הייתה הסתה פוליטית. האנשים שעמדו על המרפסת בכיכר ציון הם אנשים פוליטיים, ויגאל עמיר לחץ על ההדק מתוך מניעים פוליטיים.

רבין היה ההפך הגמור ממי שמוביל היום את מדינת ישראל. גם בזה יש להכיר. הוא הגדיר את האלימות ככרסום יסודות הדמוקרטיה, הוקיע את הגזענות, הוביל להעברת תקציבים לטובת שוויון וצדק חברתי והחליט להוביל תהליכים ארוכי טווח. והוא שילם את המחיר היקר ביותר בעבור זה - מחיר חייו. ההנהגה היום היא הנהגה חלולה. לא רק שהיא לא מובילה לטובת אזרחי ישראל, אלא היא שורדת למען טובתה האישית. ההסתה והגזענות נגד אוכלוסיות הפכו כלי שלטון פוליטי, וניגוח בין יהודים לערבים הפך להיות עמוד האש ההולך לפני המחנה ומוביל את כולנו לקטסטרופה. חוסר ההחלטה הפך מדיניות, הפחדנות הפכה מוטו וכספי משלמי המסים מופנים כדיווידנדים פוליטיים לראשי המתנחלים לטובת סקטורים שכוחם במרכז הליכוד הוא הרסני. זה ההפך מרבין, וזה ההפך מהאינטרס של אזרחי ישראל.

אז איזו זכות יש למישהו לנסות לטאטא מתחת לשטיח את הפיל הלבן הענק שבחדר: לזכור את רבין זה לזכור את דרכו, ולזכור את דרכו זה להתנגד למדיניות של הממשלה הגרועה ביותר שידעה מדינת ישראל. זאת לא רק העצרת; רבין אמור להיות מוזכר בכל שיחה, מאמר ונאום כאנטיתזה לרפיסות ולבינוניות הפושות היום במסדרונות השלטון.

יתרה מזאת, רבין נרצח אף שהיה מנהיג שנבחר ברוב דמוקרטי. הוא נבחר כי רוב הציבור ראה אותו כמנהיג נכון במקום ובזמן הנכונים, אחרי שנים ארוכות של דשדוש שסיפקו לנו ממשלות הליכוד בראשותו של יצחק שמיר. לא לדבר על זה - זה חטא בפני עצמו כלפי הציבור הישראלי.

רבין נבחר בקולותיהם של יוצאי ברית המועצות לשעבר שרק שנתיים לפני כן הגיעו לארץ ובקולות תושבי הפריפריה שהבינו כי מהליכוד לא תצמח הישועה. אבל קנאות, שיקולים פוליטיים ופחדנות הובילו להסתה חסרת תקדים נגדו ובסופו של דבר לרצח שלו. את הדברים האלה יש להזכיר יום־יום, שעה־שעה.

ויש לדבר על כך שדרכו של רבין הייתה תקווה וחתירה מתמדת לחיפוש פתרונות, לניסוך אמונה בלב הציבור הישראלי. דרך של מאבק בכניעה לקיצוניות המשיחית.

רבין מת. אנחנו חיים. מוטלת עלינו החובה המוסרית כלפיו וכלפי הציבור הישראלי להוביל את דרכו. בלי גמגומים, בלי הסתתרות מאחורי ססמאות, בהרבה ביטחון עצמי וביטחון בצדקת דרכנו, בעוצמה. מחרתיים, במוצאי השבת הקרובה, תתקיים העצרת לזכרו בכיכר רבין. זאת אמורה להיות התחלה של העלאה על נס של דרכו ושל השקפותיו בצורה בלתי מתפשרת.