זאת כבר לא כיפה סרוגה. זאת כיפה חרוכה. מכיפה שהיתה מותג של גאווה יהודית ודתית היא הפכה כיסוי מטולא שבוער על ראשיהם של חשודים, נחקרים ומורשעים שנחלצים ממאסר בעסקאות טיעון. במקביל, אצטלה רבנית וסמכות הלכתית שאמורות לסמל מתינות, פייסנות ואחווה מזוהות כמייצגות הקולניות של קיצוניות, שובניזם ופלגנות.
הם אלה שערערו את סולם העדיפויות של מצוות הדת וההלכה והפכו את יסודות היהדות משאיפה לעבודת ה', לשיפור המידות האנושיות, מהקפדה על יחסים בין אדם לחברו ובין איש לאשתו למנופים לקידום יעדים לאומיים ופוליטיים. רבנים ציוניים הפכו את התורה לקרדום פוליטי, למכשיר לחיזוק הזהות הלאומית כחשובה, מרכזית ומועדפת על הזהות היהודית-דתית. במקום להטיף לגמילות חסד ולכבוד הזולת רבנים ציוניים ופוליטיקאים חובשי כיפות סרוגות הפכו את הפעילות לקידום נגישות להר הבית. להטיף לתפילה בשטח הר הבית כמצווה המועדפת, כציווי דתי מעשי הרבנים טועים ומטעים את הרבים.
במקום להפיץ בין קרובים ורחוקים את החשיבות והמרכזיות היהודית של לימוד תורה, רבנים ציוניים עובדים קשה במטרה לקדם את חוק ההסדרה ומסיתים את תושבי עמונה. במקום לנדוד בקהילות ולהטיף לאהבת ישראל ולאחווה – רבנים ציוניים, חברי כנסת ופוליטיקאים חובשי כיפות סרוגות משווקים השקפות פוליטיות וחברתיות קיצוניות ומפלגות.
רבנים ציוניים אינם אשמים כמובן בגל פרשיות המין במגזר הדתי. אבל כמי שממונים על תחומי הדת, הרוח והמוסר בסביבתם, הם אינם יכולים לטעון "ידינו לא שפכו את הדם הזה" והם אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם ולהכחיש כל שייכות ואחריות להתנהגות הנלוזה של בכירים חובשי כיפות סרוגות.
כיפה סרוגה היתה סמל ומופת למצוינות דתית וחברתית, גאוות החברה הציונית-דתית. היום קוראים לחקור פרשיות מין בקרב המגזר הדתי. הכיפה הסרוגה היום היא פרומה ומטולאה. רבנים ציוניים עסוקים וטרודים בעניינים שוליים וזניחים מהבחינה הדתית ההלכתית ואין פוצה פה ומצפצף.
התרעות פיקוד העורף