מספיקה העובדה הבלתי נתפסת שאפילו הסמכויות לא חולקו עדיין באופן מסודר בכל הקשור להגנת העורף כדי שנבין עם מי יש לנו כאן עסק. זוכרים את הקטטה המתוקשרת והמעייפת בין השר להגנת העורף, גלעד ארדן, לשר הביטחון, משה (בוגי) יעלון? אז ארדן הבין את הפרינציפ והחזיר את המפתחות מזמן, בוגי הודח לא מזמן, אבל שום דבר לא זז בתחום הזה. אין ישיבות קבינט, אין החלטות, ההחלטות שמתקבלות לא מיושמות, אין תפיסה מסודרת, אין פעולות ממשיות לסגירת פערי המיגון, נושא העורף כולו עושה רושם של הבן היתום, הנכה והחורג של המערכת כולה. מתי ניזכר בו? אחרי שתפרוץ המלחמה מול חיזבאללה ויפלו כאן איקס הרוגים ופצועים. רק אז נאוורר את הדוח הזה, כמו את קודמיו, ונכה על חטא.
בשנים האחרונות משקיעים משרד הביטחון וצה”ל לא מעט תשומות בהטמעה פסיכולוגית של אופיו של העימות הבא. מכינים את הציבור לאפשרות שיהיה צורך לפנות יישובים, לשבת במקלטים ימים או שבועות, לספוג כמויות הרס חסרות תקדים ואולי גם עשרות, מאות וחלילה אלפי הרוגים. אומרים את זה במפורש. אז חבר’ה, הגיע הזמן להודיע: אנחנו מוכנים פסיכולוגית. הבנו את העניין. עכשיו, במטותא, אולי תכינו אותנו גם פיזית? אפס, על זה הם לא חשבו. כל השאר יצהיב בין דפי דוח המבקר שפורסם אתמול. כשיגיע יום הדין, ימהר ראש הממשלה לשלוף קטעי פרוטוקול חסויים ומעורפלים ש”יוכיחו” שהוא התריע, דיבר, הורה וזיהה. האשמה תונח על פתחם של אחרים. כרגיל.
גם אם אנחנו נעזוב אתכם, נדמה לי שיש כאן סוג של בעיה. אם ישראל ידעה שאיראן שותפה בתאגיד שמייצר עבורה צוללות, והמשיכה להזמין אותן (אפילו הגבירה את קצב ההזמנות...), ישראל בעצם עברה עבירה קשה על הסנקציות הבינלאומיות שהטילה הקהילייה הבינלאומית על איראן. ישראל, שיזמה ודחפה לסנקציות הללו בכל כוחה, שהפצירה בכולם להצטרף אליהן והוקיעה את אלה שלא עשו כן, העשירה את הקופה האיראנית בלא מעט כסף - תקבולי העסקאות השונות עם תאגיד טיסנקרופ, ואת כל זה עשתה ביודעין. איך כל זה הסתדר עם נאומיו חוצבי הלהבות של בנימין נתניהו על איראן, עם האזהרות המהדהדות לבל יהיו כאלה שיעשו עסקים עם האייתולות, עם פוזת המתריע בשער והסמן המוסרי של העולם כולו? זה לא ממש מסתדר. אבל תסמכו על עו”ד דוד שמרון, הוא כבר ימצא דרך לסדר את זה.
התרעות פיקוד העורף