כוכב נולד

מי שלא צפה ב–CNN במהלך הבחירות החמיץ את הכוכב הגדול שנולד בה חוץ מהנשיא הנבחר: ואן ג'ונס. לא כל קאדר של מומחים לעניין, בעלי דעה, עיתונאים ומקצועני בחירות המציפים את האולפנים בזמנים כאלה, מצליחים להעמיד מתוכם מישהו שנצרב בתודעת הצופה בשל העובדה הברורה שלמרות השתייכותו הפוליטית המובהקת הוא מסוגל לבקר גם את נבחרי המפלגה שלו בזמן אמת, המדבר בדם לבו, הרוצה בטובתה של אומה שלמה ומורט את שערו כאשר המועמד המעביר אותו על דעתו מכעס, מחקה עיתונאי נכה, משקר בלי למצמץ ואומר את ההבלים הגדולים ביותר שנאמרו אי פעם בפוליטיקה האמריקאית.

ואן ג'ונס, קירח כמו כדור ביליארד - מה שמנע ממנו את מריטת השיער הסימבולית כאות לתסכול - יש לו פגם דיבור, חינני לטעמי, שצריך להתרגל אליו כדי לא להחמיץ אף אחת מהאמיתות האבסולוטיות שנשפכו ממנו במשך שנה וחצי. משקפי האינטלקטואל נטולי המסגרת שלו יוצרים ניגוד חזותי מעניין עם זקנקנו הצרפתי (לעתים רק שפמו) המטופח. גם כשהוא יושב, ברור מפלג גופו העליון שהוא גבר גדול ומפותח שרירים ושהוא נזקק לאיפוק מרבי שלא להנחית בומבה למי מתומכי טראמפ באולפן, שלידם הושיבו אותו בתקווה לא סמויה להתפרצותה של אלימות רגעית כזאת. בשלב מסוים חובה הייתה להפסיק לספור את הפעמים שבהן נקוו דמעות של תסכול וצער בעיניו על מופע האימים של טראמפ שהוא היה מגדולי מבקריו.

הבעיה עם מומחים לדבר, כאלה המכונים כאן pundits, היא שבניגוד לצו מצפונם, במידה שהוא קיים, הם מחויבים ליישר קו עם המפלגה והמועמד גם נוכח הדברים המגונים ביותר שאמר ועשה. את הדיבור הסקסיסטי - שלרבים מאיתנו נראה כסוף דרכו של טראמפ בפוליטיקה - כולל חפינת ערוות תמימות בידי VIP, הרהורים על קיום יחסים עם בתו, השמצה סיטונאית של מיעוטים ושקר כדרך חיים, תירצו שומרי החותם באולפן כ"שיחת גברים במלתחה וירטואלית" ושאר הסברים מגונים. ההסברים הללו גרמו לוואן ג'ונס לחפון את קרחתו האקספרסיבית ולהביט סביבו בתקווה שאינו השפוי היחיד בפאנל. לרוב - וזו אינה מיזוגיניה אלא תיאור עובדתי - היו מתרצי טראמפ בעיקר פעילות בלונדיניות, משכילות אך מיתממות, גדולות חזה (אינני יודע מדוע אבל עובדה) בשמלות הדוקות, גברות כקליאן קונוויי (שגויסה לקמפיין), סקוטי נל יוז, קלי מקיאנייני ואחרות. גם כאשר דם ניגר מאוזניו של ואן ג'ונס, הוא נהג בהן בג'נטלמניות ובדרך ארץ, אף על פי שהיה ברור לחלוטין שיותר מאשר הן רוצות לומר אמת הן רוצות לנצח.

הוא בן 48 ולא הרגע נולד. הוא הספיק לשרת בממשל אובמה כצאר "הירוק" עד שנאלץ להתפטר. הוא בן להורים ששניהם עסקו בחינוך והוא בא מהצד הנוח של המסילה ולא מהגטו האורבני שהיה כה חביב על טראמפ כדימוי. הוא בוגר ייל. חשיבתו מקורית ומנוסחת בשפה שווה לכל נפש. בצד הפומבי של הבחירות, מייקל מור והוא היו כמעט היחידים מהמחנה הדמוקרטי שחזו את ניצחון טראמפ והתעקשו לקחת את הליצן הג'ינג'י ברצינות גמורה. הם איתרו לפני כולם את הציבור העוין את שמונה שנות אובמה. חורקי השיניים שנסחפו אף הם בהתלהבות מבחירת נשיא שחור אך למדו לתעב אותו כאשר גישתו האינטלקטואלית והלא אפקטיבית לטעמם, הדפה אותם מהחלום האמריקאי.

ואן ג'ונס: "ישבתי באולפן בליל הבחירות כאשר תוצאות האמת החלו לזרום והגיע תורנו להביע את דעתנו. כאשר קיבלתי את זכות הדיבור היה אחרי חצות. ילדי היו בביתנו בלוס אנג'לס וחשבתי מה אני יכול לומר שיביא בחשבון כיצד הם מרגישים, שלא יהיה בוטה מדי וכיצד לנווט את עצמי בלילה כה דרמטי וכואב כאשר ילדי צופים בי. לא חשבתי שדברי יעוררו הד כה גדול. אמרתי שהתוצאות משקפות את דחיית האליטות. אמרתי שזו מהפכה לא אלימה אלא עם סקרים ומומחים שטעו, וכיניתי את התוצאה whitelash. שאי אפשר להכחיש שחלק מהפנומן של טראמפ נולד מתמיכה של לאומנים לבנים, גזענים לבנים וניאו–נאצים.