האמת היא, שמבחינה אופרטיבית נוסח הצעת ההחלטה שאושר אתמול איננו חמור ומאיים כלפי ישראל. גם גורמים באופוזיציה בכנסת בירושלים מסכימים עם עיקרה של ההחלטה. אי אפשר גם להתכחש לגמרי להצהרת ההסבר של סגן היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, בן רודס, שבשיחת ועידה עם כתבים אחרי ההצבעה אמר כי הנשיא אובמה ושר החוץ ג'ון קרי התריעו בהזדמנויות רבות גם בפומבי וגם בשיחות סגורות מפני המשך מדיניות ההתנחלות והנזקים שמדיניות זאת גורמת למעמדה של ישראל. "אם לא היינו רואים התגברות הבנייה בהתנחלויות ולא היינו שומעים את ההצהרות וההתבטאויות מפי שרים בכירים, אולי עמדתה של ארה"ב כלפי הצעת ההחלטה היתה שונה", אמר.
מדיניות החוץ האמריקאית בנושאי המזרח התיכון, כולל ובמיוחד בבעיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הייתה ותיזכר ככישלון חרוץ ומביש. ההימנעות אתמול במועצת הביטחון הייתה הכרה והטבעת חתימה על עידן כושל של אובמה במדיניות החוץ של ארצות הברית וכישלון מעורבותה בבעיות המזרח התיכון.
מלבד הפגיעה בישראל הידידה האמיתית והאיתנה של ארצות הברית באזור הסוער, הבלתי יציב והמסוכן - ההימנעות בהצבעה אתמול היא עלבון כואב וצורב שברק אובמה הנחית על הקהילה היהודית הגדולה, שרוב רובה נמנה על נאמני ותומכי מפלגתו של אובמה. זהו עלבון כפול ומכופל לקהילה שרק לפני חודש, 71 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה היהודים הצביעו בעד המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון.
מה שאף אחד לא ציפה זה שבאופן אירוני דווקא ברק אובמה הוא זה שיעורר כעת בקרב יהודים רבים בארצות הברית מחשבה שנייה, לגבי הנשיא הנבחר. אולי דונלד טראמפ איננו כל כך נורא ואיום ואולי הוא באמת יהיה טוב לישראל. זהו "אולי" שעד אתמול היה טאבו מוחלט בקרב יהודים. ואולי צודק שגריר ישראל באו"ם דני דנון שאת תגובתו החריפה נגד אישור ההחלטה סיים במלים: "אין ספק שחילופי הממשל בארה"ב יביאו עמם עידן חדש".
התרעות פיקוד העורף