רק לפני שבוע חזרתי מפלורידה, ארצות הברית, שם מצאו ישראלים רבים מטרה ראויה להשקיע את עיקר החסכונות שלהם. מדובר בשכירים, עובדי מדינה, עצמאים קטנים, ממש לא טייקונים, שמשקיעים בבתים צמודי קרקע, ב"מולטי פמילי" (קומפלקסים) ואפילו בעסקאות פיתוח. מיעוטם עושים את זה באופן ישיר או עם שותפים מקומיים, מרביתם פועלים דרך חברות שמתמחות בכך. כל מי שעוסק בתחום מרגיש שבארצות הברית מכבדים את ההשקעה שלו בנדל"ן ולא מנסים להתעמר בו שיטתית, בניגוד לנהוג בארץ הקודש. הרשויות האמריקאיות משתוקקות לכל הדברים הטובים שההשקעה וההון מביאים איתם.
בראש ובראשונה מקומות עבודה. קשה לדמיין לכמה משרות ממנים ישראלים בארצות הברית. הם מחזיקים עובדי חברות בנייה, שיפוצניקים, מתווכים, עורכי דין, עובדי בנקים, מעצבי פנים, מוכרים בחנויות ומה לא. כל המשרות הללו נובעות מההשקעות שנוצרו מהכסף שבא מישראל. הן משפרות את המצב במיאמי, ניו יורק או דאלאס, שלא לדבר על ברלין ולונדון. רק בגלל פופוליזם פסאודו־קומוניסטי בשיח הציבורי ואובדן דרך במשרד האוצר, הג'ובים האלו נוצרים שם ולא בתל אביב, ירושלים או כרמיאל.
אלא שהראש היהודי ממציא לנו אינסוף פטנטים להוצאת הנשמה מכל מי שרוצה להשקיע אצלנו. איך שלא להותיר אף אפיק סולידי וסביר להשקעה, והאלטרנטיבות שמציע היום האוצר הן לא יותר מפתטיות.
לפי החוק החדש, נקבעה תקופה בה יוכלו בעלי הדירות למכור את הדירה השלישית ללא מס שבח. בסופה כל מי שלא יצליח לגלגל את הקנס של האוצר על השוכרים שלו, יחפש לקנות משהו מעבר לים. איזשהו נתיב של תשואה סולידית עם פוטנציאל לעליית ערך. כך מדינת ישראל תמשיך להכריח את אזרחיה הנאמנים להעביר את החסכונות שלהם לחו"ל, בניגוד לכל היגיון ודרך של אומה שפויה.
התרעות פיקוד העורף