טראמפ וממשלתו חייבים את זה לארה"ב, המבקשת לחזור להיות "השוטר העולמי", מעצמת־העל הנלחמת בכוחות הרשע. מאות אלפי אמריקאים נהרגו במסגרת כוחות בעלות הברית לשחרור מחנות ההשמדה ולמיגור האויב הנאצי. זו גם היסטוריה אמריקאית. הם היו הראשונים שנכנסו עם החיילים הרוסים יחדיו לתוך תאי הגזים והכבשנים.
כך בדיוק צריך לנהוג מנהיג העולם החופשי מול כוחות הרשע בכלל ובמזרח התיכון בפרט. בהתנהגות הזאת של המנהיג השולף, איש שנעדר כל ניסיון צבאי, דיפלומטי או מדיני, שלא היה מעולם מנהיג פוליטי, לא מושל, לא חבר קונגרס ולא סנאטור - צפו כל המדינות היושבות ביציע, ובהן איראן. בעקבות התקיפה האמריקאית ונחישותו של טראמפ כדאי לשים לב לכמה נקודות שקשורות אלינו:
# הנשיא הקודם ברק אובמה הודיע כי הצליח לפרוק את סוריה מנשק כימי בעזרת מו"מ, פקחים וכו'. זה היה "פייק ניוז". מתברר שאסד חזק בלימודי כימיה יותר מהפקחים הבינלאומיים ואובמה כשל במשימתו ובהודעתו הפומבית.
# הפעילות הצבאית שמבצע צה"ל על אדמת סוריה למניעת זליגת נשק אסטרטגי מסוריה לידי חיזבאללה בלבנון (ובכלל זה נשק כימי) - היא פעילות חשובה מאין כמוה. תארו לכם הפעלת נשק כימי מלבנון לישראל.
# כשהיחסים בין רוסיה לארה"ב מתחממים וכאשר "המלחמה הקרה" מאיימת לחזור בגרסה מתקדמת, אנחנו צריכים לקוות שארה"ב ורוסיה לא ינהלו אותה דווקא כאן באזורנו. יש מספיק מקומות אחרים בעולם. הצרה היא שגם צבא רוסיה וגם צבא ארה"ב נוכחים כעת ב"מגרש המשחקים" כמה קילומטרים מצפון לטבריה.
# בדיוק את הנחישות הזאת שהפגין טראמפ, ללא הרבה דיבורים וללא הרבה איומים, הוא יכול להפעיל גם כלפינו, אם יחוש שאנחנו מפריעים לו לקדם מו"מ לשלום עם הפלסטינים. לי אין ספק שטראמפ מקנא באובמה על שקיבל פרס נובל לשלום בראשית תקופת כהונתו בלי שעשה דבר לשם כך. טראמפ יודע שאצל השוודים, בניגוד לאובמה, הוא יצטרך לעלות במדרגות ולא במעלית.
בכלל, "תיאום" היא מילת מפתח באזור שלנו, והיעדרו תיאום כזה יכול לגרום כאן לאסון גדול מאוד. קחו את שמי סוריה למשל: תמצאו שם סורים, ישראלים, רוסים, אמריקאים, טורקים ואחרים, שלא לדבר על היבשה.
בעניין הזה צה"ל הוא שחקן חשוב, ועיקר מלאכת התיאום מופקד בידיו של תא"ל איציק תורג'מן, ראש חטיבת המבצעים בצה"ל, שכמה מהדיילות של אירופלוט כבר מכירות אותו. הוא כבר מבין, ודרכו גם הצמרת המדינית והביטחונית שלנו, שהרוסים אומרים ועושים סימנים שהם כאן ומתכוונים להישאר לשנים, באופן שיטמון לישראל בערבוביה הרבה מאוד סיכונים והרבה סיכויים.
המבצע, שארך חודשיים ובמסגרתו עברו כוחות צה"ל מבית לבית, פגע בתשתיות הטרור וצרב בתודעת הפלסטינים את המחשבה שיש להם מה להפסיד מטרור ומאלימות. זה לא עוקר שאיפות לאומיות, זה לא תחליף להסדר. זו הייתה מלחמה בטרור. בחומת מגן עיצב צה"ל דור מפקדים שלחמו בראש כוחותיהם וצברו מיומנות במלחמה בטרור ובראשם גדי איזנקוט, שהיה אז מפקד האוגדה ביהודה ושומרון.
בימים ההם, לאחר הפיגוע הנפשע, הבנתי כרבים בחברה הישראלית ששרון הוא מנהיג. ההבנה התגברה כשראיתי את אלפי המילואימניקים שלנו, ובהם רבים מקיבוצי השומר הצעיר, נאבקים על מקום בטיסת אל־על חזרה הביתה כדי להתייצב ביחידות. אלה היו אותם לוחמים שגדלו על שרון ממלחמת לבנון ועל השיר "רד אלינו, אווירון, קח אותנו ללבנון, נילחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון...". הפעם הם נהגו אחרת, ההתייצבות לצה"ל הייתה 120%, אמון הציבור בצה"ל ובמבצע עמד על אחוזים גבוהים. ברגע ההוא הבנתי שאריאל שרון יוכל לקחת את מדינת ישראל לכל הסדר שירצה, לכל סיכון ולכל סיכוי.
כשעם ישראל רואה גב של מנהיג, הוא הולך אחריו; בגין, רבין, שרון. 15 שנה חלפו. שרון הביא להתנתקות מרצועת עזה - ובשיא כוחו הפוליטי נרדם. מבצע חומת מגן הוכיח כי ניתן וצריך להילחם בטרור בכל הכוח. זה לא טיול בפארק, אבל זה אפשרי. הוא הוכיח עוד משהו: מבצע צבאי הוא לא תחליף להסדר מדיני. מבצע לא נוטע תקווה, לא מפנה ייאוש, לא מביא עתיד. 15 שנה לחומת מגן ו־50 שנה לשחרור או לכיבוש הגדה המערבית (כל אחד שיגדיר לעצמו) ואנו לא משוחררים עדיין מהשאלה: מה הלאה?
אני כותב לכם את הדברים גם כי ראוי שייכתבו וייכנסו לארכיון, וגם כי אולי מישהו צילם, אבל בעיקר אני כותב לכבודו של גורי, ש־70 שנה אחרי המלחמה עמד שוב עם הלוחמים בקרב גבורה נגד הסילוף, נגד העיוות, נגד גניבת הדעת בקרב על התודעה של גבורת "באב אל־וואד". במובן הזה חיים גורי ולוחמי תש"ח פרצו שוב את הדרך לירושלים וסיכלו את הניסיון לקרוא לשער הגיא על שם רחבעם זאבי (גנדי). לא משום שלא היה לוחם טוב - אלא משום שזה סילוף ההיסטוריה.
וכך הם עמדו בכל שבוע בדממה או בזמר בשער הגיא והשמיעו את זעקתם, עד שהבקיעה את החומות ברחוב בלפור. וסוף צדק להיעשות. כי "רעות שכזאת לעולם לא תיתן את לבנו לשכוח". ואני, בן של פלמ"חניק, מצדיע ללוחמי תש"ח ולגבורתם אז ועתה.
ואז נזכרתי במשפט שהשמיע פעם בפני המשורר נתן יונתן בקפיטריה של "על המשמר". "מעולם לא נוצח עם ששר את שירת ארצו", אמר - ואני מקווה שיתברר שצדק. בינתיים, עד היום, הוא צדק.
מועדים לשמחה ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף