“כשאני רואה את הציבור הנאסף כאן, אני נזכר בביקורי בצפת בפעם הראשונה. אז כמדומני כל צפת לא מנתה מספר יהודים כפי שאני רואה פה”, סיפר דוד בן־גוריון על ביקורו בל”ג בעומר במירון בתחילת המאה. “הייתי אז פועל חקלאי בסג’רה. לא היה כביש, לא היו אוטומובילים, וגם לא עגלות. האוטומובילים שלנו היו שתי רגליים” (ארכיון בן־גוריון).

110 שנים עברו מאז תיאורו של בן־גוריון את שבע שעות הצעידה בשבילים זרועי החצץ במעלה הר מירון עד שהתפרקו נעליו. “הזקן” היה שמח לראות שהיום יש לנו אוטומובילים ואוטובוסים, אפילו רכבת מיוחדת לאחיהוד ותשתיות למכביר. רק ההר נשאר אותו הר. מילים רבות נכתבו על ההילולה בהר מירון, אבל ל”ג בעומר טומן בחובו הרבה יותר מהמנהג העממי להדליק מדורות או לציין את פטירתו של התנא רבי שמעון בר־יוחאי בהילולה המסורתית במירון.

לפני קצת יותר מ־2,000 שנים חיו כאן ענקי רוח שעיצבו את היסודות והבסיס הערכי לעם היהודי ולאנושות כולה. רבי עקיבא, שעל פי הסיפור המפורסם היה רועה צאן בצעירותו ועם בגרותו התגלה כגדול המקובלים אחרי חורבן הבית, היה מי שהגדיר את הכלל המרכזי ביהדות: "ואהבת לרעך כמוך”. רבי עקיבא לא עסק בחוכמתו של האדם, בכמות הידע שצבר וגם לא ביכולת קיום המצוות שלו. רק כלל אחד הוא בחר להדגיש: זה העוסק ביחס של האדם לזולתו; כלל שהפך בעצם לסמן ולמגדלור, שלאורו היינו שואפים לבנות את מערכות היחסים בין בני אדם ללא קשר ללאום שלהם, לעמדות הפוליטיות שלהם, לרמת ההכנסה או לצבע עורם.

לקביעת הכלל החשוב קדם תהליך טראומטי שבו 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא נפטרו ממגפה נוראה, שהסיבה הרשמית לפריצתה, כמו הסיבה לחורבן הבית ולגלויות השונות שניתכו על עם ישראל, היא שנאת החינם, ששרפה כל חלקה טובה ביחסים ביניהם. את המגפה והקרבות הקשים שפרצו בזמן מרד בר כוכבא שרדו רק חמישה מתלמידי רבי עקיבא, והם אלה שהותירו לנו את אוצרות הרוח שמהם ניזונה כל התרבות היהודית עד היום. רבי יהודה הנשיא ערך את המשנה, ורבי שמעון בר יוחאי היה מי שחיבר על פי המסורת עם עשרת תלמידיו את ספר הזוהר.

לאחר מרד בר כוכבא היה רבי שמעון בר יוחאי מהמתנגדים הבולטים לשלטון הרומאים בארץ ישראל. המרד דוכא ביד קשה, מאות אלפי יהודים נהרגו, והיישוב היהודי בארץ ישראל כמעט הוכחד. על פי האגדה, רבי שמעון ובנו מצאו מסתור במערה בפקיעין והתעמקו בחוכמת הקבלה. כאשר מת הקיסר הרומאי יצא רבי שמעון מהמערה, עלה עם תלמידיו ל”אידרא רבא”, מערה שנמצאת עד היום בהר מירון, וכתב בעזרתם את ספר הזוהר, החשוב ביותר בחוכמת הקבלה, סוג של פירוש פנימי לחמשת חומשי התורה ולחלקים מספרי הנביאים והכתובים.

בזמן כתיבת הזוהר מחבריו הבינו שהוא אינו מיועד לתקופתם. הם הכינו אותו לתקופה שבה עם ישראל יהיה מפולג והטמיעו בו את הלקחים שצברו מחורבן הבית ושנאת החינם שפשו בעם. המסר העיקרי שמזוהה עם רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי וספר הזוהר הוא אהבת הזולת והאחדות, שנחוצים לחיינו גם היום כמו אוויר לנשימה.

הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת

ל"ג בעומר טומן בחובו הרבה יותר ממנהג הדלקת המדורות

החג שהפך מזמן לחלק בלתי נפרד מתרבותנו, אינו רק סובב סביב מסורת המדורות או ציון פטירתו של התנא רבי שמעון בר־יוחאי בהילולה המסורתית במירון