מכילה את כולם: היה שווה לוותר על הפריפריה למען ת"א

הייתי פוטר אותו במשיכת כתף לאמור: “הומופוב", אבל אני מכיר את הבחור כבר שנים ארוכות ויודע שמדובר בברנש חביב למדי שהשאלה שלו - שבסביבתי נשמעת כאילו נלקחה מעידן אחר - ביטאה נאמנה את רחשי לבו. חשבתי אם לענות לו, ואז הבטתי בילדי (שתגובתם לנעשה מתחת לחלוני–חלונם נעה בין משיכת כתף והמשך עיסוק בשלהם לבין אהדה פאסיבית) והבנתי שכבר עניתי. הם לא ממש זקוקים לשבוע הזה כדי להכיר במציאות שמתרחשת, כאן בלב תל אביב, במשך כל ימות השנה.

שני גברים שפוסעים חבוקים או שתי נשים שמתנשקות זו עם זו הם מחזות נפוצים ברחובותינו, אבל מי שמדמיין עכשיו את סביבת מגורי כמין מועדון פרוע במיוחד, מוזמן לרענן את הדימוי: במרחק הליכה של לא יותר ממאתיים מטרים מדירתי יש לא רק מרכז לנוער גאה, אלא גם ארבעה בתי כנסת שונים, לא מעט תושבים חרדים, שבט גדול של הצופים שחניכיו ממלאים את הרחובות בחולצות החאקי שלהם וסניף חב"ד! רוצה לומר - יש כאן הכל.

יותר מ–26 שנה שאני גר מבחירה בשכונה הכי מושמצת בארץ, אזור “שינקין" רבתי (השנייה, אגב, היא קריית ארבע!) ומה אומר לכם? הדבר שהכי קל לאבחן פה הוא חוסר הסיכוי לאבחן משהו: בימי צוק איתן, למשל, יש שיצאו מאותו הבית ממש, שכן במדים - שנקרא בצו 8 ליחידת המילואים שלו ושכנה - שיצאה להפגין נגד מה שהיא כינתה “הפצצות על ילדים". אנשים שבתיבת הדואר שלהם ממתין עיתון “הארץ" של היום, חוזרים מהסופרמרקט כשגיליון חינמי של “ישראל היום" תחוב תחת ידם, צעירה מקועקעת בלבוש מינימלי חולפת על פני בת גילה בחצאית ובגרבי צמר, מטופלת כבר בשני זאטוטים.

גם הסטיגמות על לב תל אביב, כדרכן של סטיגמות (על חרדים, אוכל אשכנזי, בלונדיניות או רוכבי אופניים), מבוססות לרוב על חוסר היכרות. מי שמציץ בה דרך הפריזמה של “אשכנזים–עשירים–הומואים–שמאלנים", סופו להיפגע ממציאות שהיא רבת פנים הרבה יותר משהניח. לא מעט משכני מתגוררים בדירות ששוות מיליונים רבים - דירות שרכשו לפני כ–30 שנה, כשמחירה של דירת שלושה–ארבעה חדרים ממוצעת באזור היה כ־100 אלף דולר (כמחיר חניה פרטית היום). הם הפכו שכונה של מעמד בינוני–נמוך למגנט של הגירה מהפריפריה: אני הגעתי מחיפה, אחרים מירושלים, רחובות, חדרה, אשדוד - וגם לא מעט בלדות לעוזבי קיבוץ הושרו לכבוד מי שגדלו בין מטע לרפת והגיעו לכאן כדי לכבוש את העולם. הם אולי נחשבים לעשירים לפי ערך הנדל"ן שרשום על שמם בטאבו, אבל המינוס שרשום על שמם בבנק גורם לכך שיסורו לשוק הכרמל למשל רק בימי חול ולקראת החשיכה, עת הסחורה הופכת לזולה במיוחד - עניין חשוב למי שרוצה לשרוד באזור שיוקר המחיה בו כבר עקף מזמן את זה של מנהטן.

ובכל זאת יש בה משהו, בשכונה: מי שנחשף לכל הקרנבל האנושי שמתקיים בה על בסיס יומי בתוך לא הרבה יותר מקילומטר רבוע אחד: בין הבימה לשוק הכרמל ובין הסינמטק לדיזנגוף סנטר, לא יוכל כנראה להישאר אדם צר אופקים: שום “דוס", “הומו" או “שמאלני" (או כל כינוי אחר שבעזרתו אנחנו מגדירים את כל מי שאינו אנחנו), לא יהיה זר לו - ובמקום שבו אין זרות, יש קבלה והכלה.