"שלום לך".
"מתוחים? מדוע? זהו אחד הימים הרגילים והשלווים ביותר בעולם. סברס בקרם" (ביטוי מקביל ל"תותים בקצפת" של ימינו - ד"ר)".
"נו, אז קיבלתי. אני כל הזמן מקבלת התרעות. אני אומרת לך מה שאני אומרת תמיד. לא יהיה כלום, כי אין כלום".
"שההתרעות שאני מקבלת הן לא רציניות, ולכן לא יהיה כלום. אפשר להיות רגועים. רק רגע, ראש אמ"ן מצלצל אלי. הלו זעירוצ'קה, מה שלומך? מה זאת אומרת איך אני יודעת שאתה מצלצל, יש לי שיחה מזוהה. סתם, סתם, אני צוחקת, כמובן. אמרת שתצלצל לעדכן אותי בשעה אחת. אז חיכיתי. כן. כלום כלום כלום? אתה בטוח? שום תנועה בשום מקום? יופי. אז הולך להיות לנו מחר יום כיפור שקט ורגוע".
"חשבתי על מנאז' א־טרואה עם זלמן שזר ודוד רמז".
"אני צוחקת, מה נראה לך?! סתם לשבת בבית לנוח קצת. אני צריכה את השקט שלי. להיות ראש ממשלה זה דבר לא פשוט. אני חייבת יומיים שלמים של שלווה מוחלטת. בלי טלפונים. אולי אני אעשה בינג' של 'חדוה ושלומיק'".
"אין לי מושג האמת. איזו תקופה מחורבנת".
"ממש לא, הרי זה אסור בתכלית האיסור. הנה, רק לא מזמן קניתי נעלי גולדה חדשות, והייתה שמועה שקיבלתי טובת הנאה - 20 ל"י הנחה. ואני אומרת חד וחלק: ממש לא. אומנם המוכרת הציעה לי אותן ב–95 ל"י במקום ב־100, אך אני סירבתי בכל תוקף. היא אמרה שההנחה היא לא במיוחד בשבילי, אלא בגלל שהן מכוערות ואף אחד לא קונה. אבל התעקשתי לשלם מחיר מלא. כזאת אני. נקייה, ללא רבב ויותר מכל - חסרת טעם".
"רק רגע, תסלח לי, בבקשה, טלפון. כן, משה (שר הביטחון משה דיין - ד"ר). ודאי, אני רגועה, זעירא התקשר עכשיו, גם הוא רגוע, ועכשיו כשאני שומעת שגם אתה רגוע, אז אני כבר מתחילה להילחץ. סתם, אני צוחקת. אין לי ספק שאלה סתם התרעות שווא. כן, כן, בהחלט, גם אצלי, כמו אצלך, וכמו אצל דדו, כל הנורות האדומות מהבהבות, הטלפונים מטרטרים, הטלגרף פולט אותות מצוקה כבר שלושה ימים, אבל התחושה הפנימית שלי אומרת שלא יהיה כלום".
"אתה רואה איזושהי בעיה?".
התרעות פיקוד העורף