הידיעה של משה נוסבאום שהציתה את אש הטירוף התמידית בבלפור לא הכילה שום הדלפה. זו הייתה ידיעת כרוניקה שגרתית על “אחרי החגים”, שכמותה פורסמו כמעט בכל כלי תקשורת. חדשות 2 פרסמו אותה במקום ה־5 או ה־6 בליין־אפ, אחרי שסיקרו בהרחבה את הנושא המדיני היקר כל כך לראש הממשלה, שבו היו לנתניהו הישגים ראויים בסוף השבוע.
יותר מזה: בעידן המפכ”ל רוני אלשיך הצטמצמו מאוד ההדלפות היוצאות מהמשטרה בענייני חקירות, ובכלל זה חקירות ראש הממשלה. כל מי שעוסק במלאכה יודע את האמת הזו. הכתבים מופתעים פעם אחר פעם מהתקדמויות החקירה, והפרטים שיוצאים לא מגיעים מכיוון המשטרה. הם באים מכיוון משרד המשפטים, וטוב שכך. גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יודע שהציבור זכאי לדעת מה קורה בחקירות ראש הממשלה שלו ונדרשת כאן שקיפות מסוימת, מבלי לפגוע בהתקדמות החקירה.
כן, הכל קורה לנגד עינינו. קהל מוסת מצווח בעקבות ראש הממשלה ש”ההדלפות הן נגד הדמוקרטיה”, כשהאמת הפוכה: התקשורת היא חלק חיוני בדמוקרטיה והתקשורת ניזונה מהדלפות, שמסייעות לה לסייע בניקוי האורוות. ואם כבר מדברים על הדלפות לא חוקיות ודורשים לחקור אותן, אני מציע להתחיל בהדלפה שגרמה הכי הרבה נזק לביטחון הלאומי של מדינת ישראל בעשור האחרון: הדלפת מצגת צה”ל על כיבוש עזה במהלך ישיבת קבינט בעיצומו של מבצע צוק איתן בקיץ 2014. כתבתי כבר פעמים רבות שההדלפה הזו יצאה מחצרו של ראש הממשלה, ואני כותב זאת שוב. כל שרי הקבינט הבכירים יודעים את זה. אבל זו הייתה, כנראה, “הדלפה חוקית”.
אגב, דבר אחרון בעניין ההדלפות: נתניהו צריך לקוות שיהיו כמה שיותר הדלפות בענייני החקירות שלו, כי כל חוקר מתחיל יודע שההדלפות בדרך כלל מזיקות לחקירה, חושפות את כוונות החוקרים ואת מה שיש או אין להם ומאפשרות לצד השני להיערך, להתכונן (או לשבש).
גם לאריאל שרון הייתה, בזמנו, “תסמונת יום ראשון”. אנשיו הקרובים ידעו שכשהוא חוזר מהחווה ביום א’, אחרי וויקאנד עם הבנים (בעיקר גלעד), הדבר הראשון שהוא דורש בישיבת הצוות של ראשון בבוקר הוא “להרוג את ערפאת, תכף ומיד”. זה היה מחזה שגור בשנתיים הראשונות של הקדנציה, כששרון חרק שיניים אל מול פיגועי הדמים של האינתיפאדה השנייה. בדרך כלל לקח לחברים יום־יומיים להרגיע אותו. היו קוראים לעמוס גלעד מתל אביב, או למזכיר הצבאי משה קפלינסקי, ומסבירים לאריק שזה לא כל כך פשוט, עד שנרגע.
אם כל זה לא היה שלנו, גם אנחנו היינו צוחקים. ההתפוצצות של נתניהו על התאגיד באה בעקבות סידרת ציוצים של אנשי “כולנו” שנחלצו להגן על המשטרה והמפכ”ל בשעות בוקר. מכיוון ש”כולנו” נתפסת כמי שהצילה את התאגיד ש”חמק בצוק איתן”, מיהר נתניהו להיפרע מכחלון. זו אפילו לא התנהגות ילדותית. זו התנהגות מטורללת, מופקרת, מצדו של המבוגר האחראי הקולקטיבי שלנו. “אין בלשכת נתניהו מי שיעצור את הטירוף”, אמר לי אתמול בכיר בקואליציה, “איש הישר בעיניו יעשה, אין עבודת מטה, אין מחשבה, אין ריסון, אין בלמים ואין איזונים”. וככה בדיוק זה גם נראה.
כל זה התרחש אחר הצוהריים. ואיך נקדיח את התבשיל בערב? אז הנה, צצה לה ידיעה בחדשות 2 שכבר בשבוע הבא, עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, יגיש חה”כ דודי אמסלם, המתקוטט על תפקיד שמשו הראשי של המלך, את הצעת החוק הצרפתי שלו שתאסור על חקירת ראש ממשלה מכהן. בסביבתו של כחלון גיחכו שוב. הם קוראים להצעה הזו חוק יסוד: המלוכה. החוק הזה לא יעבור את היועמ”ש, ולא יעבור את בג”ץ, ונדמה לי שגם לא יעבור בתצורה הנוכחית שלו את הקואליציה.
"רוצים חוק שיאסור על חקירת ראש ממשלה רטרואקטיבית?", שואלים אצל כחלון, "בבקשה: הוא צריך לכלול גם סעיף הגבלת כהונה לשתי קדנציות. גם זה רטרואקטיבית". אז נתניהו ייחלץ מהחקירה ויפרוש מהחיים הפוליטיים לקראת הבחירות. האמת היא שזה מתחיל להיראות מוצא נוח לכולם, בטרם יהיה צורך להוציא למדינה הזו צו קולקטיבי לאשפוז בכפייה.
התרעות פיקוד העורף