מעניין עוד יותר שלפי הפרופסור, אנשים החושבים כמוהו בעולם המערבי נרדפים עד צוואר. קשה להם עד בלתי אפשרי לקבל מענקים למחקר ואפילו לפרסם מאמרים מקצועיים, שלא לדבר על תופעה של החרמת מדענים בארה"ב, בצרפת וכדומה, אלו שאינם מחזיקים בדעה המדעית "הנכונה". המצב חמור כל כך, עד ששותפו לעבודה של שביב, פרופ' הנריק סוונסמרק, נאלץ לברוח מהמכון המטאורולוגי בדמוקרטיה המהוללת של דנמרק משום שהעז לחשוב בניגוד למקובל בזרם הנאור.
כך, באופן מוזר ופרדוקסלי, דווקא בדמוקרטיות המתקדמות חזרנו לימי הביניים, לתקופה שבה גלילאו גלילאי נאלץ לחזור בו מתיאוריות מדעיות לא מקובלות מחמת איומי האינקוויזיציה. אם כי אמר לבסוף, "ובכל זאת נוע תנוע".
ממד נוסף מספק טוביה טננבום בספרו החדש "שלום, פליטים", ספר החושף את גבולות חופש המחשבה והבעת הדעה בגרמניה של היום. הוא מתאר, למשל, את היחס העוין של התקשורת הגרמנית לפראוקה פטרי, מי שהייתה עד לאחרונה מראשי מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, זו שמעיזה לטעון כי אסור לגרמניה לקלוט את כל המהגרים המתדפקים על דלתות אירופה. כאשר כבר מראיינים את פטרי, למשל בטלוויזיה, היא משוסעת ומואשמת כאילו עמדה בפני בית דין שדה.
הוא חושף את החרם האלים המתנהל נגד סופר גרמני יוצא טורקיה, אקיף פירינצ'י, שמהין לצאת נגד קדושת קליטת כל המהגרים המוסלמים; חרם שכולל יריקות ברחוב, פרסומי שקר על דבריו ואיסור הפצת הספרים שכתב. פירינצ'י שהפך לאויב העם בגרמניה בגלל הדעות שלו, אינו מהסס לומר שהתקשורת הגרמנית מתעלמת מהעובדות, שהיא "פושעת אידיאולוגית" המנסה "להזריק למוחם של הקוראים את הרב־תרבותיות" בכל מחיר.
ואכן, מסתבר שהתקשורת, האינטליגנציה והשלטון בגרמניה מסתירים את העובדות הנוגעות להמוני המהגרים המוסלמים שנכנסו למדינה בשנים האחרונות. הם מטשטשים במכוון את מקרי התקיפה והפשע של המהגרים האלה, ושיא השיאים נרשם בניסיון להסתיר את מעשי האונס ההמוניים שבוצעו בחגיגות הסילבסטר לפני שנתיים, בין היתר ברחבת הקתדרלה של קלן. הם מעלימים מהציבור אפילו את המצוקות של המהגרים עצמם, שרבים מהם כלואים למעשה במתחמים שאליהם הוכנסו, שרויים במצב של לא לבלוע ולא להקיא.
הכל נועד להגן בכל מחיר על השקפת העולם "הנכונה" גם אם אינה עולה בקנה אחד עם המציאות. ככה זה כשעולם אקדמי, תרבותי ועיתונאי, המתהדר בהיותו מתקדם ופתוח, מגבש לעצמו אמות מידה מוחלטות. הנאורות הפכה לדיקטטורה של המחשבה והדיבור.
התופעה הזאת לא נעצרת מחוץ לגבולותינו. גם אצלנו שולטת אותה גישה מעוותת של הציוויליזציה "הנאורה". אומנם משטרת המחשבות והדיבור שלנו מצומצמת יחסית למה שהיה בעבר, אבל היא עדיין נותנת את הטון בעיתונות, בתרבות ובאקדמיה. היא זו שמבססת סטנדרטים כפולים וצבועים למה שמותר לומר ומה דורש שיימינג אכזרי, מי מקובל ומי "שנוי במחלוקת" ולאילו אנשים צריך לסתום את הפה באכזריות.
זו בדיוק הסיבה לכך שאמירה לגיטימית ואפילו נכונה של אברי גלעד זכתה להתקפות ולדרישה להשעיה, וזה הרקע להשעיה שחטפה עירית לינור. זה המצע שבגללו ערוץ 20 נלחם עכשיו על חייו. השוואת דברי גלעד ולינור להתבטאויות של שדרנים ועיתונאים מהזרם הנכון ממחישה הכל. נא עיינו בהגיגי רינו צרור, אסף הראל ואינסוף כוכבים מהמיינסטרים הישראלי. ההשוואה ממחישה עד כמה משטרת המחשבות עובדת גם אצלנו שעות נוספות.
לסטנדרטים העקומים האלה צריך להוסיף את ההתייחסות לשתיקה של ראש הממשלה ומנהיג הליכוד בנימין נתניהו, נוכח ההחלטה הדרמטית שקיבל השבוע מרכז הליכוד. הגוף העליון של מפלגת השלטון, ללא מתנגדים או נמנעים, הכריע השבוע באופן היסטורי, באופן שקשה להמעיט בסופרלטיבים המתאימים לתאר אותו, "לפעול כדי לאפשר בנייה חופשית וכדי להחיל את חוקי מדינת ישראל ואת ריבונותה על כל מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון". להחלטה היה שותף הרוב המוחלט של השרים וחברי הכנסת של התנועה, ורק קולו של ראש הממשלה לא נשמע. הוא לא הגיע ולא אמר דבר.
השתיקה, בכל מקרה, רועמת ומהדהדת. משמעותה מתעצמת כאשר זוכרים את נאום בר־אילן ואת הסכמת ראש הממשלה להקמת מדינה פלסטינית. היא מתחזקת כאשר קוראים את העמוד הראשון של גיליון יום שישי האחרון ב"ישראל היום", אשר דיווח על הקפאה מוחלטת של הבנייה ביו"ש והפרת ההתחייבויות המפורשות של נתניהו.
השתיקה מתגברת עוד יותר כאשר מקשיבים לאמירה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ השבוע, שלפיה ישראל הייתה אמורה "לשלם מחיר" על ההכרה האמריקאית בירושלים כבירה, ורק הברוגז הפלסטיני חילץ את ישראל מההתחייבות הזאת, שמי יודע אילו ויתורים לרשות היו גלומים בה. כלומר, עולה שראש הליכוד נתן הסכמתו למהלכים שלכאורה אינם מסתדרים עם העמדה הגורפת של מפלגתו.
האם ייתכן שראש של תנועה ומפלגה דמוקרטית מתעלם מאמירה כל כך נחרצת ומחייבת של המפלגה שלו? האם ייתכן שהוא לא יציית ויפעל על פיה? האם אפשר שהשרים וחברי הכנסת שקראו לכינוס המרכז ותמכו בהחלטה המהפכנית לא יקדמו את מימושה? האם הם יאפשרו לראש המפלגה ליישם מדיניות הסותרת את עמדתם או ממסמסת אותה? האם יכול להיות שבמפלגת השלטון, המתהדרת בהיותה דמוקרטית בניגוד למפלגת כולנו או יש עתיד, מתקיים שלטון יחיד של נתניהו, שלטון שאין בינו לבין העמדות של בכירי ומצביעי המפלגה ולא כלום? כל זה לא יעלה על הדעת.
התרעות פיקוד העורף