ממשלת ישראל צריכה להחזיר את השגרירה הישראלית מוורשה לאלתר. לא להתייעצויות. אין על מה להתייעץ. לצמיתות, או עד שהפולנים יפנימו את משמעות מעשיהם והצהרותיהם לגבינו. במקביל, צריכה הממשלה לגרש את השגריר הפולני מתל אביב ולהוריד את דרג הנציגות כאן ושם. בנוסף, לו הייתי ראש הממשלה, הייתי פותח במבצע הסברה מקיף ומורה לכל הנציגויות הישראליות בעולם להפיץ את העובדות ההיסטוריות המדויקות באשר לשותפותם האקטיבית והנמרצת של אלפי פולנים ברציחת ושחיטת מיליוני יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.
העידן המודרני מעניק לנו אפשרות להגיע להמונים בקלות ובמהירות. הכול שאלה של יצירתיות, כסף (לא הרבה) ונחישות. ישראל צריכה לצאת בקמפיין אינטרנטי משולב, בכל השפות, בכל הרשתות, בים באוויר וביבשה, משולב בעדויות, עובדות, מחקרים היסטוריים. עם כל הכבוד להודעתו של ראש הממשלה נתניהו במוצאי שבת, דבריו של ראש הממשלה הפולני לא היו רק "מקוממים", וגם הבטחתו של נתניהו ש"ידבר עמו בהקדם" אינה מחזיקה מים. נדמה לי שאת שלב הדיבורים כבר עברנו. הם צפצפו עלינו כשהציגו את החוק, הם צפצפו עלינו כשביקשנו שלא יאשרו את החוק, הם ממשיכים לצפצף עלינו ואנחנו צריכים להגיב בהתאם. זיכרון השואה הוא חובה לאומית היסטורית לא רק של היהודים, אלא של האנושות. השכחתה היא פשע נגד האנושות.
נכון, ממשלת הימין הלאומנית הפולנית חביבה על מפלגת השלטון שלנו ופולין מצביעה איתנו בחלק מההצבעות באו"ם. אז מה? תקנו אותי אם אני טועה, הפולנים לא מוכרים לנו צוללות בהנחה, מערכת היחסים איתם אינה אסטרטגית, הם מרוויחים מישראל לפחות מה שהם מוציאים עליה והמשוואה בינינו לבינם נוטה בבירור לטובתנו. ישראל מספיק חזקה ויציבה כדי להכריז על פולין מלחמה דיפלומטית, תרבותית וערכית ולגייס לצדה קואליציה של כל מי שיודע את האמת ולא מוכן לטשטש אותה. זה לא קשה מדי, זה לא מסוכן מדי, לטווח הבינוני והארוך זה מה שאנחנו חייבים לעשות.
אנחנו חייבים את זה למיליונים שנטבחו על אדמת המדינה הזו וגם לדורות הבאים, שחייבים לזכור ולא לשכוח. אם הפולנים ינסו עכשיו לשכתב את ההיסטוריה ולהשכיח, אנחנו נזכיר. יעלה כמה שיעלה.
התרעות פיקוד העורף