הטעות היא בעיקרה של המכ"ם מתוצרת אלתא ולא של הטילים מתוצרת רפאל. היא מעידה על חוזקו, אך גם על חולשתו, של המכ"ם. החוזק הוא ביכולתו לזהות קליעים בקוטר קטן יחסית (הקוטר של מקלע כבד) ולא רק רקטות תלולות מסלול, שעבורן נוצרה המערכת במקורה. אך כאן גם חולשתה – היא מאוד רגישה.
כל מכ"ם נבחן על פי "שיעור הערנות השגוי" - FALSE ALERT RATE. הדבר יוצר בעיה למפעילי המכ"ם. אם יכיילו את המכ"ם כדי לצמצם אפשרות לזיהוי שגוי, הוא עלול להחטיא את המטרות שלשמן נועד. ואם יכיילו אותו בשולי ביטחון מרביים, הוא יזהה גם מטרות שגויות, כפי שקרה אתמול. אפשר להניח שבעקבות התקרית שלשום (שאגב, לא היתה ראשונה מסוגה – במבצע צוק איתן היו שגורים שגויים לעבר קליעי מקלעים) ינסו יצרני המכ"ם ומפעיליו למצוא את נקודת האיזון.
בעבר כבר נכתב, גם על ידי כותב שורות אלה, כי למערכת כיפת ברזל יש לפחות שתי חולשות. האחת, היא תתקשה להגיב או תגיב תגובת יתר על מטחי רקטות. והשנייה היא שזמן התגובה שלה על שיגורי פצמ"רים מטווחים קצרים של חמישה עד שבעה קילומטרים נאמד בשניות אחדות. כיפת ברזל עברה שדרוגים מאז שפותחה לפני כמעט כעשור ונכנסה לכשירות מבצעית לפני כשמונה שנים, והופקו לקחים מתפקודה בשתי מערכות בעזה. אולם, עדיין נותר סימן שאלה באשר לאחוזי היירוט שלה.
לאחר צוק איתן אמר לי אלוף עמיקם נורקין, כיום מפקד חיל האוויר, כי הם עמדו על יותר מתשעים אחוזים. אתמול אמר אריה פישביין, שהיה מפקד ההגנה האווירית בחיל, שהם מתחת ל-90% - באזור ה-85%. יש מי שסבורים כי זה אף פחות מכך. בכל מקרה, לא ברור איך המערכת תתפקד במקרה של מלחמה בצפון, שבה חיזבאללה מסוגל לשגר מאות רבות של רקטות לטווחים של עד שבעים קילומטרים. כך או כך, התקרית מעידה יותר מכל על העצבים הרופפים על רקע המתח הרב שבו שרוי צה"ל לקראת הצעדות ואירועי הגדר שמתכנן חמאס ביום שישי. כל אירוע קטן עלול להביא לתגובת יתר ולהפוך לחישוב מוטעה, שעלול להסלים ואף לצאת מכלל שליטה.
התרעות פיקוד העורף