כל אחת מהתקריות האלה היא סיבה לדאגה, אם לא יותר מכך. נכון, הגדר בגבול הרצועה אינה מחסום הרמטי. קל לחצות אותה בעזרת מגזרי תיל או לטפס מעליה עם סולם. כמעט כל שבוע חוצים אותה עזתים שמאסו בתנאי החיים שלהם וחודרים לישראל כדי להיעצר. הכלא הישראלי עדיף בעיניהם על הרעב, האבטלה, המצוקה וחוסר התקווה ברצועת עזה. חלקם מצוידים באמצעי לחימה כמו סכין כדי שעונשם יהיה כבד יותר. במערכת הביטחון, הם מסווגים כשבחי”ם – שוהים בלתי חוקיים.
אפשר להניח שגם השלושה שחדרו אתמול, בני משפחה אחת מרפיח, הם כאלה. היו להם מספיק הזדמנויות במסעם הלילי, עד שנתפסו, כדי להשתמש ברימונים ובסכין שברשותם. והם לא עשו זאת.
אולם בעיני מערכת הביטחון העיסוק בשלושת אירועי השבוע הוא טקטי בלבד. שכן, לנגד עיניהם של שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ”ל רב אלוף גדי איזנקוט עומדת התמונה הגדולה יותר - של מה שעלול לקרות ביום שישי, ערב פסח. השניים ירדו אתמול לעוטף עזה לסיור מפקדים ונפגשו עם מפקד פקוד דרום, אלוף אייל זמיר, ומפקד האוגדה, תת אלוף יהודה פוקס, כדי לעמוד מקרוב על ההיערכות.
החל מהיום יתחיל צה”ל לתגבר את כוחותיו כדי להיערך מול כוונות חמאס להצעיד אלפי בני אדם, אם לא רבבות, לקרבת הגדר. חמאס כבר הבהיר כי הוא מתכנן להקים מחנה אוהלים במרחק של שבע מאות מטר מהגדר. כלומר, שאין בכוונתו להתעמת עם צה”ל. יום שישי הקרוב, על פי חמאס, הוא רק קדימון לחודש וחצי עד ליום העצמאות של ישראל ויום הנכבה (האסון) של הפלסטינים - של הפגנות ומחאות ששיאן ב”מצעד השיבה”.
אך במערכת הביטחון לא מוכנים ליטול סיכונים. הרמטכ”ל הבהיר בראיון ל”מעריב־סופהשבוע” שיתפרסם ביום שישי, שצה”ל ימנע כל ניסיון חדירה לישראל, בין אם הוא מיועד לפגוע בגדר, בעבודות המכשול ובציוד, קל וחומר לחדור לשטח ישראל. צה”ל מתגבר את כוחותיו בעוטף עזה, וגם יציב צלפים, שיגיבו באש חיה, אם צריך, לכל ניסיון להפר את ההסכם מאז צוק איתן, שאוסר על עזתים להגיע בצד שלהם למרחק של כמאה מטר מהגבול - קל וחומר לחצותה.
אבל בו בזמן, בצד הנחישות, בצה”ל מבינים כי יש לעשות כל מאמץ כדי למנוע נפגעים, במיוחד קורבנות בנפש, שכן – זה אולי מה שחמאס מבקש להשיג. ככל שמספר ההרוגים יהיה רב, כך הסיכויים שהאירועים ייצאו מכלל שליטה.
התרעות פיקוד העורף