פיליפ רות' גילם את מעבר היהודים מעדה נבדלת לעדה מתבוללת

אפשר ללמוד ממנו לא מעט על מה שמסובך בעתיד של קרוב למחצית מיהודי העולם. בעיקר על הקושי לייצר נרטיב חדש ליהודים ההולכים ומאבדים את הנרטיב הישן שלהם. מה יעשו אחרי שכבר בעטו במסורת, בדקדוקי העניות של הדת, באווירת השטעטל של שכונות המהגרים? מה יעשו לאחר שכבר כבשו את הפסגה הספרותית, לאחר שזכו בהכרת הממסד, בנשים יפות, בהצלחה מסחרית, בחיים ארוכים? רות' מיטיב לתאר את כאבי הגלות. כמובן, מדובר בגלות מפונקת למדי, מבושמת ומצועצעת. אך לעולם איננו מציע גאולה. הוא המתנקש המחסל את כל מה שהיה – אבל כדרכם של מתנקשים, אחר כך הוא מקפל את הנשק, אורז ומסתלק ממקום הפשע. את השיקום, אם הוא בכלל אפשרי, יעשו אחרים.