לכו להתחסן: נגד שפעת, חצבת, ביבי, מירי, מרצ, ימין ושמאל

בקפה השכונתי שלנו נדרשים הלקוחות, שרובם כמוני לקו ברפיון שכל כרוני, לוודא הכל מראש לפני ההזמנה. שרונה, הכריך מהיום? "למה אתה מלכלך? בטח מהיום". יש משהו מעכשיו, שאני אעמוד לידך ואראה שאת מכינה אותו? יש עכשיו קדחת מלטה. אני מאוד פוחד. "אתה ממש בלתי נסבל, באמת. מה אתה רוצה, אני אכין לך".

הכריך עוד לא הגיע, גם לא הקפה הקר ומשקה האלים. שאגתי: ש־ר־ו־נ־הההההה!!! והיא הגיעה. "מה אתה צועק?", איפה הסחורה? מה זה מה אני צועק? תשאלי אותם מה הם רוצים לשתות או לאכול. היום ננהג לפי השיטה של "לא נהנית, לא שילמת". מה יהיה איתך? "סליחה, סליחה, אני בלחץ. כבר מגיע".

הו, איזה יופי: המשטרה ממליצה על הגשת כתבי אישום נגד המעורבים בפרשת הצוללות, כולל נגד עו"ד דוד שמרון, פרקליטו ומקורבו של רה"מ בנימין נתניהו. אני מקווה שהמשפט יהיה בתל אביב, יופי של בילוי לשעות הבוקר, כמו כשהיינו ילדים והלכנו לויצמן 1, ללמוד משפט אצל צבי לידסקי המנוח. אוח, היו ימים יפים יותר, זה בטוח.

איילת שקד, למשל, היא שרת המשפטים שלנו, שמפלגתה - הבית היהודי הלבן (בקולקציה הגזענית הזו זכתה שקד לתמיכתם של 53 אלף מצביעים) - זכתה לאמונם של כ־300 אלף מצביעים, 8 מנדטים שמהווים 6% מאוכלוסיית אגם הדרעק. אבל זו דמוקרטיה, שלפיה אדם חפץ שלטון מחלק את אחד המשרדים החשובים במדינה כדי לזכות בשלטון. והגברת שקד לא אוהבת שומרי סף שיגידו לה מה מותר ומה אסור. הבוס שלה, אדון ביבי, גם לא אוהב, וגם לא אכפת לו שהיא מתעללת בפינגווינים שתחת סמכותה, ושעלולים לשלוח אותו ללבוש כתום במעשיהו. הכל ברור, אפילו לכסיל כמוני, עובדה.

בין לבין מתים פה אנשים כמו זבובים בכבישים ובאתרי הבנייה. בעלות של שתי צוללות (כ־800 מיליון יורו, לא כולל חאווה) וחמישה אף־35 (350 מיליון דולר, לא כולל חאווה, כמובן) אפשר לסדר את כביש 90, עם הרחבת נתיבים וכמובן גדרות הפרדה. גם שם תהיה חאווה. אני לא מבין מה הבעיה בסדרי העדיפויות, ומה ההבדל בין חאווה מהכביש לחאווה מצוללת? אולי צריך לחלק יותר ליותר מעורבים? בסדרררר, שיסתפקו במועט. זה עדיין מספיק כסף.

הייתי חולה כמה ימים. תקף אותי נגיף בלתי מזוהה בעליל, שגרם לי לחום גבוה 38.5 או משהו. אפילו כיפוש השתכנעה שאני מושבת לחלוטין. גם הילד נבהל קצת מאבא שזרוק במיטה. התקשיתי לצפות בטלוויזיה, אז הקשבתי לבלה־בלה־בלה על נאמנות בתרבות וכל הדרעק הזה. לא הצלחתי להבין מכל גדודי הסער בתועמלנות התקשורתית מה זו נאמנות בתרבות. הרי חוקי מדינת ישראל אוסרים במפורש על עידוד טרור למשל בכל פרסום או הופעה. במה החוק של מירי רגב משפר את החוק הזה? שהיא לא תיתן כסף לערבים־נאצי־פלשתינו לעשות קיינע תרבות? שהיא לא תיתן כסף לשמאל? בסדר, שלא תיתן. מה הבעיה?