מפת הגושים נותרה יציבה אחרי הבחירות ומראה שוב כי עם ישראל נוטה לבטוח במפלגות הימין. בהתאם לכך, מחנה הימין רחב ועמוק עד שהוא יכול להרשות למצביעיו להיות ימניים אנינים ולבחור בפינצטה את הימין שבדיוק מתאים להם: ימין חרד"לי, ימין חרדי, ימין מסורתי, ימין כחלוני ומעט ימין חילוני. כל אלה יתגבשו כפי הנראה בקרוב לקואליציה אחת שהמסגרת הכללית שלה תושפע מההלכה, מרעיון ארץ ישראל השלמה, מניאו־ליברליזם ומשאיפה להחליש את הרשות השופטת ואת שלטון החוק.

אל מול התמונה הגדולה והמגובשת יחסית מצד ימין, מצוי השמאל. כוחו לא קטן ודי יציב, אבל הוא מושמץ וקרוע בין מפלגות שמושכות לכיוונים שונים ולפעמים עוינות זו את זו. חלקו מתכחש לעצמו. בניגוד למחנה הימין, שנמצא בשלטון כבר עשרות בשנים, אין לו באמת פריבילגיה להיות אנין טעם ולהתפצל למנות ייחודיות.

הדרך היחידה של השמאל להיבנות כאלטרנטיבה שלטונית היא להתאחד תחת פלטפורמה רעיונית ומפלגתית חדשה. קוויה המאחדים צריכים להוות ברובם תמונת מראה לאלה של מחנה הימין. מלבד ציונות, לכלול חילוניות, כבוד למסורת, צדק חברתי, הכרה בזכויות הלאומיות והתרבותיות של הפלסטינים, ממלכתיות ודבקות בערכי הדמוקרטיה.

תחת יריעות האוהל החדש יכולים להצטופף באין מפריע תומכי כחלון, אורלי לוי־אבקסיס, ש"ס, גנץ ולפיד, העבודה, מרצ וחלק מהמפלגות הערביות. שוליים של המחנה בוודאי יבחרו להישאר מחוץ לאוהל ולהיאבק על דקויות כאלו ואחרות. אבל עקרונותיו המאחדים של הגוש האלטרנטיבי רחבים מספיק על מנת לגייס אל תוכם אזרחים רבים, שבימים אלה חשים מובסים או שנמצאים בין המנצחים, אך לבם אינו שלם, והצביעו למפלגות הימין בעיקר משום שלא זיהו אלטרנטיבה בשמאל שגרמה להם לחוש שמישהו סופר אותם.

למרות ריבוי המפלגות, כיום לא קיימת פלטפורמה מפלגתית ראויה שיכולה לקחת על עצמה את המשימה החדשה. מפלגת העבודה בעלת חברי הכנסת המנוסים, שאבותיה הקימו את המדינה, אינה מתאימה, אלא אם תעבור רביזיה רצינית. עברה הוא סוג של אבן ריחיים המונעת מרבים להזדהות איתה ומעוררת בהם רגשות אנטגוניזם. מדובר במפלגה שהבייס שלה הוא מעמד ביניים שבע יחסית, עובדה שמוליכה אותה לא אחת לגלות כלפיו נאמנות ולחבור לימין בהצבעות חברתיות, כפי שהיה למשל בהצבעה נגד חוק מס על דירה שלישית.

מפלגת כחול לבן, ששתתה את המנדטים של העבודה, אינה נהנית מקהל מצביעים שונה. בנוסף, היא חסרת ניסיון, תשתית מפלגתית וקוהרנטיות אידיאולוגית. המצע החברתי שלה אינו ברור.

הרשימה החברתית החדשה יכולה להיבנות משתי מפלגות אלו, אך היא חייבת להיות מונהגת על ידי אישיות חברתית ולהציב בשורותיה אנשים אשר אינם מוגבלים על ידי מחויבות לקבוצות אינטרס, ותיקות וחדשות. עליה לחרוש את הארץ, להציג אלטרנטיבה אופוזיציונית אמיתית שיכולה להיטיב עם האזרח הפשוט והבלתי מקושר וליצור לעצמה בייס מקורי חוצה עדות ומגזרים, בערי הפריפריה והמרכז כאחד.

כחול לבן ומפלגת העבודה לא מסוגלות לנגוס בבייס של הימין

האלטרנטיבה היחידה לליכוד היא רשימה גדולה, חוצה עדות ומגזרים, שתציב את האזרח במרכז מונהגת על ידי אישיות חברתית