אבל העובדה שג'ייסון גרינבלט, כמי ששמו קשור כגורם מרכזי בגיבוש וניסוח תוכנית השלום, החליט לפרוש לפני פרסומה, התפרשה בקרב שגרירים ודיפלומטים במרכז האו"ם בניו יורק כאישוש וביסוס להערכה המקובלת בקרבם שסיכויי התקבלות התוכנית על ידי הצדדים המעורבים שואפים לאפס.
לשם מה צריך היה ג'ארד קושנר למנות ממלא מקום לגרינבלט? אם התוכנית כבר מנוסחת, כתובה, מוכנה לפרסום ורק מחכה למועד מתאים לפרסומה הרשמי - לשם מה צריך להשלים את ההרכב המקורי של הצוות לשלושה? מה כבר יכול לעזור ולתרום ממלא המקום, אבי ברקוביץ', שמחוץ לבית הלבן איש לא ידע עד עתה על קיומו?
לפי דיווחי סוכנויות הידיעות, מדובר באיש צעיר, בן 30, שכל הייחוס שלו הוא הידידות עם קושנר שהביא אותו לבית הלבן לשמש כעוזרו. ברקוביץ' הוא בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיט, הארוורד. אבל זה לא הופך אותו מומחה לסכסוך הישראלי-פלסטיני או לגורם שדעתו והשקפתו על הסכסוך חשובות ונחוצות לקידום פתרון מדיני לסכסוך. ברקוביץ' גם למד בישיבה אורתודוקסית בירושלים, מה שמקנה לו אולי עדיפות בלימוד להסמכה לרבנות, אבל לא בדיוק נסיון ומומחיות לשכנע את אבו מאזן לרכך את התנגדותו לתוכנית השלום.
נראה שקושנר פשוט לא יכול היה להתאפק ולא לנצל את שעת הכושר שהזדמנה לו בהתפטרותו של עמיתו גרינבלט, במטרה להבליט ולהעצים את העובדה שעצם הקמת הצוות שהוא מופקד עליו והרכבו האישי היו מלכתחילה מהלך שתכליתו הייתה להפגין ולהעצים את ההתנתקות מהמוסכמות, נטישת ממסד משרד החוץ ועקיפת הנוהלים המקובלים שהנשיא דונלד טראמפ הביא איתו לבית הלבן.
בזירת האו"ם התקווה הזאת אבדה. הוכחה ניצחת להיעדר כל תוחלת לתוכנית האמריקאית היא העובדה שנשיא צרפת עמנואל מקרון כבר הודיע שצרפת מגבשת ומנסחת יוזמת שלום לסכסוך שתוצג בקרוב. לפי דיווחים במרכז האו"ם, גרמניה, שהסתייגותה מתוכנית השלום של טראמפ ידועה, כבר הבטיחה לצרפת את תמיכתה ביוזמה שלה.
ואולם, הנשיא טראמפ לא יוותר על פרסום תוכנית שלום, זאת משום שהמעמד התקשורתי מבחינתו מצדיק את הפרסום. אבל במרכז האו"ם הפסיקו להתבדח על כך שעסקת המאה של טראמפ מיועדת למאה ה-22, ועכשיו אומרים כי התוכנית תהיה בזיון המאה. בלי מרכאות.
התרעות פיקוד העורף