שריל שרה שיר שמח

שריל קרואו טרם השיבה על הצעת הנישואים שלי אבל אני אופטימי. בחודש שעבר היא אמרה ל"גרדיאן", "אין לי בן זוג כרגע, אבל אני מקווה שזה ישתנה בקרוב". היא בת 57 והפרש הגילים בינינו הוא בדיוק כזה שהוריי נהגו להמליץ עליו, כולל דוגמה אישית (עד יום מותה הייתה אמי משוכנעת שנעמי מבוגרת ממני, לא יודע בכמה, שעה שבפועל אני מבוגר ממנה בחצי שנה).

היא גרה בחווה ליד נשוויל שאליה עברה כדי להיות ליד הוריה המזקינים, שייהנו מבניה המאומצים וויאט וליוויי. על השולחן בסלון שלה מונח ספר של הצייר אנדרו וויית', שהוא ממיין. הסקירה ההיסטורית של הגברים בחייה היא מיקס–גריל רומנטי ומעורב הורמונלי שלא תמיד מחזיק מים. היא הייתה מאורסת ללאנס ארמסטרונג, הרמאי וגנב הגביעים הגדול בתולדות הטור דה פראנס ולא מישהו שאתה רוצה להצטלם מחובק איתו.

"My Favorite Mistake", אחד משירי האהבה היותר מרירים ונוגים מבלי להיות נקמני; ג'וש צ'רלס, עורך הדין חומד ג'וליאנה מרגוליס ב"אישה הטובה", שנורה למוות לקראת סוף הסדרה; הגיטריסט השמאלי המצוין דויל ברמהול ה–2, שקלפטון טיפח; ואפילו אוון ווילסון, מה שמסביר אולי את הדיכאון וניסיון ההתאבדות שלו.

עם עמדתה המבוגרת, המפוכחת והביקורתית על החיים ותחושת האכזבה שלה מהידיעה שאנחנו חיים בעידן קודר ואפוקליפטי של האנושות ומורישים לילדינו קיום דיגיטלי, רועש וריקני ולא את מעשה הבית הלא גמור שהשאירו לנו הורינו, נדמה לי שהדיבור בינינו יהיה בסדר. כדי לא לצאת ישות רוחנית בלבד ללא הקשרים פיזיים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקרואו - אין מצב שאקרא לה שריל - נראית טוב. ודאי לא כוס התה של כל אחד, אבל טוב אובייקטיבית.

בתחילת החודש הניחה קרואו את "Threads", האלבום החדש שלה וכנראה האחרון. לא חלילה משום שהיא חולה שוב אחרי שניצחה את סרטן השד ותחלואים אחרים, אלא מכיוון שמיצתה לדבריה את הפורמט האלבומי הלוקח זמן רב מדי להתגבש והיא תעדיף להקליט בעתיד סינגלים שאפשר יהיה לשחרר אותם בזמן אמת וכתגובה לאירועים ולתחושות.

אם רוצה מישהו להקליט אלבום פרידה איכותי, שאפתני, זורם בשצף, נישא על מצע של כמה מהגיטרות הטובות בשוק ונהנה משיתוף פעולה של בערך כל מי שראויים להשתתף בהילולת סיום כזאת מבלי שכלת השמחה תקריב במאומה את איכות הכתיבה והשירה שלה, "Threads" הוא אב–טיפוס אימתני. לא רק שיש בו 17 שירים; הם מהזן שלא תופרים בקונפקציה בסרי–לנקה אלא מתייסרים עליהם ימים ולילות ארוכים מתוך אחריות לאיכות ולטיב וסוג מורבידי, עוקצני אך גם חינני של תפיסת עולם.