הקמת ממשלת מיעוט תוציא את ישראל מהפלונטר

ככל שהזמן חולף, נראה שהפוליטיקה הישראלית טוחנת מים. האזרחים כבר אדישים. והחישובים הקואליציוניים מוליכים שוב ושוב אל דרך ללא מוצא. בינתיים, המדינה מנוהלת בידי שירות המדינה ששומר אומנם על יציבותה, אך חסר יכולת לקבל הכרעות חשובות. הגירעון גדל, התקציבים תקועים, רפורמות מתמסמסות, העולם מסביבנו בוער, סוגיות חדשות וישנות משוועות לפתרון, וממשלה אין.

ממשלת מיעוט כזו בסבירות גבוהה לא תשרוד זמן רב, אך אין זה אומר שהיא תהיה חסרת תכלית. ההפך הוא הנכון. ממשלת מיעוט כזאת היא בעלת יתרונות רבים. ראשית היא תפרום את הקשר הגורדי שנרקם בעיני רבים בין נתניהו לבין השלטון ותוכיח שישראל בלי ביבי בראשה אינה אבודה. שנית, לראשונה זה זמן רב היא תתרום ללגיטימציה של האזרחים הערבים ותפוגג את החרדה שהצליחו גורמים שונים בימין להחדיר בישראלים, שתרמה לדמוניזציה של האוכלוסייה הערבית ומנעה שיתופי פעולה פוליטיים עמם. שלישית, ממשלת מיעוט תוכל לטפל בעניינים אזרחיים החשובים לכלל הישראלים ולהוביל מהלכים משמעותיים בתחומים החברתיים כגון תחבורה, בריאות, רווחה ופריפריה. אם סיעת הליכוד ממקום שבתה באופוזיציה תתנגד למהלכים שכאלו, היא תיחשף במלוא מערומיה ותחליש את סיכוייה לחזור לשלטון.

ממשלת המיעוט היא הדבר הנכון לא רק מהותית, אלא גם פוליטית. סקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה כי 50% מהמצביעים לישראל ביתנו לא יצביעו שוב למפלגה זו. גם מבחינת גנץ, כישלון בהקמת ממשלה עלול לפגוע קשה בתדמית שלו. החשש שממשלת מיעוט הנסמכת על מפלגות ערביות תגביר את הדה־לגיטימציה לשמאל הישראלי ואת מסע השיסוי של הימין נגדו אינו חשש בעלמא. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי הימים אינם ימי אוסלו, ועוד ארוכה הדרך למשא ומתן מדיני, שעל גבו יכול הימין לעשות סיבוב דמוניזציה נוסף לשמאל. בשלב הזה, מטרות כגון חיזוק הנורמות השלטוניות, ריפוי השסעים בעם, קידום אג’נדה חברתית וסדר יום חילוני הינן חשובות מספיק, ומימושן ימצב את מפלגות המרכז והשמאל כמפלגות שלטון לטווח ארוך.