כדי לא להכיר בקשר הישיר בין אוסלו להאג, בורחים אצלנו מטיפול בעיקר הבעיה ומתמרנים מסביב בהונאה, בהכחשה עצמית, במורך לב. כי מי שאחראי לקרקס האג, מי שהגיש את תלונות השווא נגדנו ומי שמסייע למשמיצים שלנו בהאג ובעולם כולו הם הרשות וארגוני אויב אנטי־ישראליים, בראשות "בצלם". נגדם איננו עושים דבר.
במסגרת האנטישמיות החדשה שלהם ההרשעה כבר ברורה, נותר רק להיווכח כיצד הם יתפתלו במאמץ לקבוע שהרשות היא מדינה. כי רק מדינות רשאיות להגיש להם תלונות. בהקשר הזה חייבים להודות בראש ובראשונה לשמעון פרס, ליצחק רבין, ליוסי ביילין ולתומכיהם. הם אלו שהביאונו עד הלום. הם אלו שלקחו ארגון טרור שחותר לחסל אותנו והפכו אותו לישות לגיטימית שמגישה נגדנו תלונות ומערערת את עצם מעמדנו בעולם. תודה גם לכל חובבי המדינה הפלסטינית. אלו, ממרצ ומכחול לבן ועד האחראים לנאום בר־אילן, מספקים שירות מיוחד לארגון הטרור אש"ף. הם אלו שבונים את המנוף שיאפשר להוציא אותנו אל מחוץ למשפחת העמים.
צריך להפנים את העובדה שהדיון הציבורי הנוכחי מפספס את העיקר. עושים שמיניות באוויר כדי לטעון שהרשות אינה מדינה, מזיעים מפחד שקצינים בכירים ייאסרו בחו"ל ומסרבים להודות בעובדות ולהסיק את המסקנות. העובדות הן שהסכמי אוסלו ויציריהם הם שהציבו אותנו במצב הנוכחי, וכדי לעצור את הטירוף יש לטפל בפרי התרעלה שלהם - הרשות הפלסטינית.
הרשות - שהגישה את התלונה בהאג בשיתוף ובסיוע של "בצלם" וארגונים דומים - מנסה מאז הקמתה להילחם בנו בכל פורום. כאשר נכשלה בהפעלת גלי הטרור, פנתה לזירה הבינלאומית. בספטמבר 2011 למשל דרשו הפלסטינים מהאו"ם להכיר בהם בתור מדינה, בניגוד להסכמים שחתמנו איתם. בדצמבר 2014 פנו למועצת הביטחון כדי שתכריח אותנו להקים להם מדינה בגבולות 1967, שוב תוך הפרה חמורה של ההסכמים.
כשנכשלו שם, ביקשו בינואר 2015 להצטרף לבית הדין הבינלאומי בהאג, אף שהרשות הפלסטינית אינה מדינה. מתוקף בקשת ההצטרפות הזאת הם הגישו בנובמבר 2015 תלונה בטענה שביצענו פשעים במבצע צוק איתן. וכך המשיכו כיד הזדון הטובה עליהם. במאי 2018 למשל הם דרשו לחקור את מעשינו בעזה ובהתנחלויות, אחר כך פנו נגד פינוי חאן אל־אחמר ועוד ועוד.
כל הפעולות הללו של הרשות, שהוקמה מתוקף ההסכמים עם אש"ף המכונים הסכמי אוסלו, מפרות את ההתחייבויות החוזיות של הפלסטינים ברגל גסה. הם מצפצפים על ההסכמים בכל תחום מיום חתימתם: מעידוד טרור ועד רדיפת משתפי פעולה, מהשתלטות על אזורי C ועד הסתה שיטתית נגדנו. גם הרדיפה נגדנו במוסדות הבינלאומיים היא כשלעצמה הפרה יסודית של החוזים; הפרה שהייתה אמורה לגרום לנו לבטל הכל.
אלא שממשלת ישראל לדורותיה הסתפקה בתשובה ציונית הולמת שגרתית: בכל פעם שהפלסטינים השמיצו אותנו ופעלו בעולם נגדנו, פורסמה תגובה נזעמת של דובר משרד החוץ. זה הכל. במקביל, בעוד הם חותכים את הענף מתחת לעצם קיומנו, אנחנו ממשיכים לשלם להם כספים ולמעשה - לאפשר את תעשיית מימון הטרור וההסתה שלהם.
מי שרצה הוכחה עד כמה מסע ההשמצות הזה אפקטיבי, היה צריך לשמוע השבוע את שר החוץ ישראל כ"ץ חושף שבנימין נתניהו אינו מקיים צו שיפוטי בנוגע לחאן אל־אחמר בגלל הפחד מהאג. הנה עוד הוכחה לפחדנות ולאומללות של ההנהגה. כפי שאמר צ'רצ'יל: בחרתם בחרפה כדי להימנע ממלחמה - קיבלתם גם חרפה וגם מלחמה. אנחנו מטפחים ומתחזקים את האויב כדי שלא לחטוף בהאג, והנה קיבלנו גם אויב בתוכנו וגם את קדחת האג.
נוסף לכך אנחנו עומדים שמוטי ראשים וחסרי מעש נגד החתרנות של "בצלם" ודומיו. כדי להצליח בהאג, הפלסטינים מוכרחים לא רק להוכיח שאנחנו פושעים, אלא שמערכת המשפט שלנו היא מראית עין, סתם כלי שרת של הכיבוש. את זה עושים "בצלם" ודומיו בכסף אירופי בהיקף אדיר ובהצלחה מרובה.
השבוע נחשפו ב"ישראל היום" הסכומים שמשלמות מדינות אירופה ל"בצלם" ושות', כדי שאלו יכינו מחקרים ודוחות שלפיהם מערכת המשפט בישראל היא פושעת בפני עצמה.
מיהו יהודה המכבי ומי היו חנה ושבעת בניה? שאלתי את הקהל הצעיר שהתאסף לאחת מהדלקות נרות חנוכה. בני הנוער שנכחו שם הביטו בי בפליאה. כמעט איש לא ידע. מי אמר "מי לה' אליי"? ואיפה נאמרו הדברים? שוב שתיקה. התשובה, פרט ליודעי ח"ן, ממש לא הייתה ידועה.
כל הנוכחים היו בני טובים משכילים, סקרנים, שעוברים דרך החלק המשובח של מערכת החינוך הממלכתית. כן, מילות הבית הראשון של "מעוז צור" שגורות בפיהם, אם כי לא בהכרח מובנות. כן מדליקים נרות בכיף, שלא לדבר על אכילת סופגניות, אבל לא הרבה מעבר לכך. הם יודעים אינסוף דברים שלא העלנו על דעתנו בגילם, אבל אין להם כמעט מושג ביהדות, באוצר התרבותי שלנו, במרכיבי הידע שבונים את הלאום.
התרעות פיקוד העורף