התאבדות היא פעולה קשה הדורשת אנרגיה נפשית גדולה שלמרות הפרדוקס יכולה לנבוע מחוסר אנרגיה נפשית ומחוסר יכולת לראות את האור בקצה המנהרה, או מעודף אנרגיה הרסנית כלפי פנים וגם כלפי חוץ.
אני רופא כמעט 50 שנה. הייתי מתמחה, רופא בכיר ומנהל מחלקה. ככל שגוברת האחריות גובר הלחץ, גובר המתח. אתה מבין שחיי אדם בידיך, וכל טעות שלך יכולה, חס וחלילה, לגרום למוות. זה מדיר שינה מעיניך בשעות הבודדות שיש לך לישון.
אתה נקרע לפעמים בין החובה לחולה ולמשפחתו, למחלקה ולמשפחה שלך. דורשים ממך להכין הרצאות, לעסוק במחקר, למלא טפסים וניירת ועוד ניירת, לטפל בחולים ולהסתכן בהידבקות במחלות קשות. לי זה קרה פעמיים.
אני יודע שחלק מהעומס, הלחץ, השחיקה, התשישות והייאוש נגרם מהמערכת. אין משאבים, אין תקנים, אין רופאים, יש הרבה דרישות, הרבה חולים. הרופא עומד מול הבכיר ממנו שדורש ודורש. ודורשים מכולם, לא משנה אם אתה סטאז'ר, מתמחה, רופא בכיר או מנהל מחלקה. אי אפשר לספק את כולם. אי אפשר לעשות עבודה טובה, ולכן העבודה לא מושלמת. מקבלים דרישות, בודקים הישגים, ומילה טובה אין. רק איומים: לא תעלו מכסות, לא תעשו עבודה, לא תפרסמו מחקרים - מקומכם לא כאן.
התרעות פיקוד העורף