אחדות תתאפשר כשאלה שמתיימרים להנהיג אותה ישאפו אליה

קצת מצחיק לדבר על הצורך הבוער באחדות כדי להרגיע את הציבור מבלי להבין מה חייב להיעשות על מנת שזה יתאפשר. יש מרכיב קריטי שנדרש לממשלת אחדות מתפקדת והוא אמון מינימלי, כדי להתנהל ביציבות. זה לא פשוט לעצור את המטוטלת שהשתגעה בתנודותיה מצד לצד, באווירת פיצול קשה של שנאה והשמצות. כל הרעיון בשעת חירום הוא לשנות הרגלים, וזה כולל את נבחרי הציבור. מי שמתיימר לקחת לידיו את מושכות האחדות, שיהיה הראשון לשמש דוגמה ולוודא שקורים שלושה דברים.

הצעד הדחוף ביותר בדרך ליצירת אמון הוא הפסקת תעמולת הרפש שהפכה להרגל. לא מדובר רק על הפצת סרטונים והפעלת פיוני רשתות, אלא על אמירות בוטות, נגד מי שאמורים להיות שותפיך העתידיים, שמשתחררות לאמצעי התקשורת בכל כמה דקות. שני הצדדים טיפסו על עצים גבוהים, וכדי לרדת מהעץ צריך להבין שבדרכנו למעלה רמסנו כל ערך מיינסטרים שהיה פעם בגדר טאבו. החיבוק החם לכהניסטים והניסיונות להכניסם לממשלה, על אף שעלו בתוהו, סללו את הדרך לחיבוק חובבי המחבלים ברשימה המשותפת. כולם מתפקעים מכעסים על מעשי יריביהם הפוליטיים, ולא חולמים להביט ביושרה על מעשיהם שלהם. אין ברירה אלא לעשות פאוזה ולהפסיק את התגובתיות הילדותית. אחרת אין דרך לעבוד יחד בכנות ובאופן יעיל.

התנהלות התקשורת בימים אלה הזויה מתמיד. מפמפמים את אמצעי החירום שחייבים לנקוט 24/7, תוך הסבר שצו השעה הוא אחדות כי אין היתכנות כרגע לעוד סבב בחירות. אבל מה יעזרו האזהרות אם מיד אחריהן מפרסמים סקר מנדטים חדש? לא רק שאין לסקר כזה שום משמעות בטווח של כמה חודשים שבהם אלוהים יודע מה עלול לקרות, הוא גם מקבע את הציבור באווירת הבחירות הבלתי נגמרות. אחדות מצריכה להכיר סוף סוף בתוצאות ולהבין שיידרשו מכולם פשרות, ויתורים והתמתנות.

הכתבים הפוליטיים ייאלצו להרגיע את הסיקור מלבה האש, ולצמצם את הכר הנרחב להכפשות ההדדיות. כשייפסק פרסום הסקרים, יגדל הסיכוי למצוא את הדרך להתפשר. הבעיה היא שכמו הפוליטיקאים, גם העיתונאים טרם נגמלו מהרצון לנצל את המצב לטובת אנשי שלומם. הדואליות הזאת לא עובדת. מי שמעודד את ניצחון אחד המחנות ולאחר מכן מטיף בפנים חמורות סבר על הצורך באחדות, רק מרחיק אותה.

שני גושים נוצרו פה בשנה האחרונה, שניהם גרועים, כל אחד בדרכו, ומיותר להתווכח מי גרוע יותר. מיותר גם להמשיך להתווכח לאיזה מהצדדים יש יתרון גדול יותר, כי רק הכרה בשני היתרונות תאפשר את האחדות. המציאות שבה גוש הימין־חרדים משתלט על ממשלת מעבר וכופה מהלכים שאין להם רוב חייבת להיפסק, וכדי להפסיק את מציאות הבלוק, חייב להתקיים מאזן אימה.