הייתי שמח דווקא לראות את אופיו של הכתב בבחירת לוקיישן צילום אחר. למשל היה מעניין לראות את עמית סגל במיטה מתחת לשמיכת פוך, את שרקי בפינת משחקים ואת נוסבאום במחסן כלי העבודה.
להתלונן על מפרסמים שהם ציניים ומנצלים את המצב לקידום מכירות זה נדוש ומיותר - אבל בעיקר נכון. כדי לקצר תהליכים, בואו כבר עכשיו נגיע למקום הראשון: חברת אלקטרה עם אמיר דדון ונינט טייב על גג בניין בפלורנטין, שרים "אור גדול מאיר הכל, ויותר כבר לא צריך לשאול". ובכל זאת שאלה קטנה: האם נגיף הקורונה מחייב להציף את כל השירים הבלתי נסבלים בעולם דווקא בתקופה קשה זו?
אני לא מתלונן על הבוכטה הנאה שקטפו טייב ודדון רק כדי לעזור לחברת אלקטרה למכור מזגנים. סתם, אני כן מתלונן על זה. אבל עדיין, מי לעזאזל האדם שנחשף לפרסומת ואמר לעצמו: נכון, אני מובטל, אשתי בבידוד, ילדיי בחרדה, אין ביצים בסופר, איטליה קורסת ולא מוצאת מקום לקבור את מתיה, אזרחי איראן נופלים ברחובות, ארצות הברית שוקעת, הבורסה נפלה, הפנסיות בסכנה - אבל דווקא עכשיו אני חייב מזגן אלקטרה.
זו אינה מגיפה עולמית ללא השכבה המפונקת והמתלוננת ביותר - הסלבס. הפעם אלו בעיקר הזמרים שהופעותיהם התבטלו. אבל אין רע בלי טוב, כי הם כמובן "מאושרים להיות עם המשפחה". האסון שלהם נראה כך: ערימת הכסף שהם עושים בימים שבשגרה אינה מתמלאת עוד, הם אינם יכולים לקפוץ למסעדת "קנטינה" באמצע הלילה, ואין עוזרת בית, כי כולנו קצת גזענים ובטוחים שהיא תביא איתה את הנגיף מהמקום הזה באסיה שהיא באה ממנו. נותר להם רק לשבת בפנטהאוז הפסיכי במגדל היוקרה ולספר כמה הם מסכנים.
זה נשמע כך: אוי, אוי, אוי, אני שירי מימון ואין לי הופעה; אני מירי מסיקה, ואני צריכה להרכיב פאזל עם הילדה; אוי, אוי, אוי, אנחנו סטטיק ובן־אל ובמקום להיות בסיבוב ההופעות המתוכנן בארצות הברית אנחנו יושבים בבית ומעלים סטוריז. ממש מכמיר לב.
קורונה היא נגיף שכמו שהגיע כך יחלוף. נדע לנצח אותו, אבל עם מאמנים אישיים שמעבירים אימונים דרך אפליקציית זום - קצרה ידה של האנושות מלהתמודד.
מדובר בדבוקה של משועממים עד אימה, שהחליטו לשכפל את עצמם ולהתרבות מדי יום. בכל בית יש לפחות דייר אחד ששוכב על מזרן ומתרגל יוגה מול המחשב, או לומד נגינה מרחוק, או משלים מניין וירטואלי. המספרים רק הולכים ועולים, וכולנו עלולים להידבק.
התרעות פיקוד העורף