אוי בני: בני גנץ מזכיר לי את הדמות הטרגית־פתטית של קולונל ניקולסון בספרו של פייר בול “הגשר על הנהר קוואי”, ובסרט המעולה שעשה לפיו דייוויד לין. הוא מוביל את שרידי גדוד הלוחמים שלו למחנה שבויים יפני עלוב בג’ונגל של תאילנד, עובר בגבורה עינויים קשים כדי לאלצו להיכנע לדרישות השובים ולפקוד על חייליו הנאמנים לבנות גשר אסטרטגי על נהר בג’ונגל, לטובת כוחות הצבא היפני בדרום־מזרח אסיה. הוא עומד על עקרונותיו, מעוּנה ולא נכנע, ומשיג כבוד לעצמו ותנאים לאנשיו השבויים, מפקח על בניית גשר לתפארת לאויב, נדהם כשאנשי קומנדו בריטים מגיעים יום אחד לפוצץ את הגשר “שלו” ומנסה לעצור אותם בגופו.

בני גנץ (צילום: אבשלום ששוני)

אחרי שארגון ועדות הכנסת ובחירת היו”ר היו בידי כחולבן, כולל אפשרות החקיקה למניעת מועמדות לרה”מ מנושא כתבי אישום, מנוף־לחץ נגד הנתניהו בכל משא ומתן, ולאחר שיכלו לתמוך מבחוץ בממשלת חירום־קורונה ימינו־חרדית, התהפך הכל לאבסורד מדהים. מה לעזאזל הוליך אותך, גנץ, מצביא ומנהיג, בפתאומיות היסטרית לא מתוחכמת, חלשה פוליטית, לא מוצקה ולא אחראית, הרחק מתדמיתך, למלתעות הממשלה הרעה של נתניהו וה”גוש” שלו, עם 15 מול 58 (ועכשיו 61)? מה? אזעקת “שעת החירום” והצורך ב”איחוד כוחות מתחת לאלונקה”, קלישאות של נתניהו או לחצים של גבי אשכנזי, שגם תדמיתו הערכית התהפכה לאופורטוניזם פוליטי? איך מבצעים מחטפים כאלה מהצהריים לערב, בלי לכנס את ראשי מפלגתך, לבדוק יחד אופציות וטקטיקות, סיכונים ויוזמות, רווח והפסד ולהסביר למה אתה מסתובב ב־180 מעלות ומה יהיו דרישותיך האולטימטיביות מנתניהו? למדת משהו מניסיונם המר של מנהיגים, מציפי לבני ויאיר לפיד, דרך איציק מרדכי ושאול מופז ובוז’י הרצוג, שפּוּתוּ על ידי הנתניהו ונזרקו אחרי השימוש? איך אתה מאבד ברגע את מפעל חייך הגדול, כחול לבן, ואת אמונם של מיליון בוחרים נדהמים, מצטרף לנתניהו ומעניק לגיטימציה לדרכו הנפשעת ולממשלתו המתרפסת?

הממשלה המתוכננת לא תהיה חירוּמית ומאוחדת יותר מהנוכחית הרעה. אז מה אתה ואנשיך תתרמו לה, לבד מקבלת האחריות למחדלים במלחמה בקורונה, שיטיל נתניהו עליכם? תתנגדו נחרצות למינויו הגרועים־כתמיד של נתניהו – ליצמן ההזוי, שבא מהגטו החרדי מימי הביניים, יריב לוין, הדִי.9 החדש, מירי רגב הכלומניקית? האם תתבעו אכיפה לא מתפשרת במגזר החרדי וסגר נקודתי בריכוזי חולים? תדרשו להשוות בדיקות עם המגזר הערבי המקופח? האם הכנתם בכלל תוכנית כלכלית מקצועית (שלממשלה הנוכחית אין), למדיניות תעסוקה ופיצוי בימי קורונה? ומה יהיה כוחכם הממשי בהובלת מגמות ובעצירת סכנות בתחום הביטחוני ומעבר לו? איך תשמרו על עצמאות בתי המשפט מנתניהו ושלוחיו ותגֵנוּ על שומרי הסף ועל הדמוקרטיה הליברלית והשוויון האזרחי? האם תדרשו שינוי בחוק הלאום? האְם תאסור על ח”כיך ללחום בשחיתות ולמנוע מנבחר ציבור עם כתבי אישום מלהיות מועמד לרה”מות או שתתמוך במצח נחוּלְשָׁה בחקיקה שתאפשר לנתניהו להישאר כמ”מ רה”מ שלך, למרות אישומיו, אחרי הרוטציה (אם תתקיים), בעוד שנה וחצי? איך תקעקע את החשש שאתה, גנץ, תהיה כחלון החדש, שמבטיח בחצי פה לשמור על הדמוקרטיה ושלטון החוק? כל זה רק חלק מהמבחנים שבהם תידרש לעמוד. האם תעמוד בהם? אשרי המאמין.

אוי בני: גנץ הוא הדמות הטרגית-פתטית האולטימטיבית

איך אתה מאבד ברגע את מפעל חייך הגדול, כחול לבן, ואת אמונם של מיליון בוחרים נדהמים, מצטרף לנתניהו ומעניק לגיטימציה לדרכו ולממשלתו המתרפסת?