הרי עת חירום לאומית היא זמן לרכז את כל הכוחות הטובים ביותר לחוד חנית שיתמודד עם המצב בצורה הכי יעילה. אבל נראה שעיקר ההתמודדות היא פוליטית נטו, במקום שתהיה עניינית. שני המשרדים החשובים ביותר לניהול המשבר הם האוצר והבריאות. עד כה נתניהו נאלץ להסתפק בממשלת המעבר, ולהתנהל עם האדים האחרונים של כחלון השחוק מחד, ועם ליצמן מאידך. אבל בממשלה החדשה שמתהווה לא נראה שתחושת החירום תשפיע לטובה על המערך.
מועמד הליכוד לאוצר הוא ישראל כץ, שר החוץ הארעי בשנה האחרונה, שהסכמתו להיות פקק חסר תוחלת בממשלת מעבר הייתה העיקרי בהישגיו. עם כל הכבוד לקמפיין האגרסיבי שהוביל כץ ולקשריו במרכז הליכוד, האם הוא באמת האדם הכי נכון לנהל ביצירתיות ובמקצועיות את ניתוב כספי המדינה בזמן החירום?
הוכיחו נאמנות אין קץ במשך השנה האחרונה, ונראה שכל מה שמעניין אותם כרגע הוא לגבות על כך את המחיר. למשק התווספו כמעט מיליון מובטלים, ולנגד עיניהם מתהווה ממשלה מנופחת ובזבזנית.
במקום להסכים על צמצום הדדי במספר השרים, ולקיים ממשלת חירום רזה וקואליציה רחבה שתתמוך בה, ממציאים עוד ועוד תפקידי שרים וסגניהם כדי להעניקם כפרסים. בסדרי העדיפויות של "ממשלת החירום" נראה שבריאות הציבור היא פחות חשובה מהקומבינות שליצמן יוכל לעשות במסגרת המשרד המוכר והאהוב עליו, כדי להסכים לתמוך בממשלה.
המשק הפרטי נאנק בעוד שהמגזר הציבורי מוגן, וחברי הכנסת לא חולמים לתת כתף ולקצץ בשכרם שלהם, חלילה. ברקע ההתמודדות עם הקורונה מתפרצות חדשות בעניין הדרישות העיקשות במשא ומתן המתקדם בקצב צב, ובעניין המאוכזבים שמבכים את מה שמגיע להם ואת היעדר התיקים. איפה קבינט הקורונה? מאילו אנשי מקצוע הוא מורכב? בפיותיהם הם מברברים על חירום ומתן דוגמה, אבל מחשבותיהם מרוכזות בקריירה שלהם ובקדנציה הבאה.
בזמן משבר צריך לשים את הציבור בידיים מקצועיות, לא בידיים אינטרסנטיות של עסקנים. נוכח דוח מבקר המדינה על כשלי המערכת, כמו גם חוסר יכולתה להשתלט על משמעת הקורונה במגזר החרדי, ההתעקשות להשאיר את ליצמן במשרד הבריאות צורמת במיוחד. לא הכל קשור לבלוקים ולמנדטים, בעת חירום חשוב מתמיד קריטריון המסוגלות. דוגמה אישית לדאגה למדינה היא להראות סדרי עדיפויות נכונים, ולהדגים שאתה מוותר על חלק ניכר מדרישותיך הפוליטיות. היא בטח לא מסתכמת רק בלדאוג בעצמך לאיפור ולשיער כשאתה נמצא בבידוד.
התרעות פיקוד העורף