נכון שקשה לחזות את השלכות הקורונה על מצב המשק והתחזיות, אבל לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת שהגירעון יזנק, האבטלה תמריא (אף שנתניהו מתעקש שהאבטלה היא סביב 10%, המספר האמיתי כפול ומעלה) ומצבת החובות ביחס לתוצר יהיה בכי רע. לא צריך את הקורונה כדי לדעת שאי אפשר לתכנן בישראל תקציב לשנתיים מראש. הסיבה העיקרית לפספוסי השנים האחרונות היו טעויות בתחזיות גביית מסים וניצול לא מתוכנן של תקציבי הממשלה. ועל אף זאת, נתניהו תמך בעשור האחרון בתקציב דו־שנתי. גם בהסכם הקואליציוני האחרון עם כחול לבן הוא התעקש על כך, אלא שמשיקולים פוליטיים הוא התחרט כעת.
הגירעון בפועל אמור היה להיות אף נמוך יותר, אלמלא ניצלו את העודפים ובדצמבר באותה שנה שיחקו עם המספרים. בוצעו העברות תקציב בהיקף עשרות מיליארדי שקלים, שהבולטת בהן הייתה העברה של 4.15 מיליארד שקל למילוי המחסור בקרן מס רכוש. אלא שב־2018 החגיגות הסתיימו, והחמצת יעד הגירעון הייתה כבר לכיוון השני. תקציב המדינה חרג במחצית האחוז מהיעד (2.9%). כדי להימנע מהחריגה, באוצר הנדסו את מספרי התקציב, העבירו הוצאות ל־2019 והקדימו הכנסות ל־2018. בסופו של דבר, 2018 הסתיימה בעמידה גבולית (2.96%) ביעד הגירעון. למבקר המדינה הגיעו תלונות על מכבסת התקציב, אבל עם מינוי המבקר החדש התלונות נגנזו. בשנת 2019 פוספס יעד הגירעון בענק. הגירעון זינק ל־3.7%, חריגה של 12 מיליארד שקל מהיעד (2.9%), ובסוף 2019 הסתכם הגירעון ב־52 מיליארד שקל. את המספר הזה כבר היה קשה למרוח.
אם כך, בכל שנה מחמש השנים האחרונות יעד הגירעון התקציבי הוחמץ בצורה סדרתית, ללא שום קשר לקורונה. מומלץ שראש הממשלה לא ילעיט אותנו באיומים שלא ניתן לאשר תקציב דו־שנתי בגלל חוסר הוודאות. הוא מוזמן לנסות תירוצים אחרים, לא כלכליים. ההתנהלות התקציבית השערורייתית מעמידה את חברות דירוג האשראי הבינלאומיות במבוכה. עד היום הן היו סלחניות כלפינו, אבל בקרוב יענישו אותנו על ההתנהלות המופקרת. נציגיהן יגיעו לישראל בסוף החודש לביקור, ויש לקוות שלנוכח זלזול הממשלה בתקציב לא ניענש דרך הורדת דירוג האשראי.
נתניהו היה מעדיף בכלל להתנהל ללא תקציב ולהמשיך ב"משחקי קופסה": בכל פעם שחסר כסף לגוף בעל עמדת לחץ, הוא יוצר קופסה חוץ־תקציבית. ככה זה עם משרד הביטחון, ככה זה עם תקציבי הישיבות, וככה זה עם תוכנית המענקים. מדינת ישראל תתנהל ב־2020 עם תקציב של קופסאות. רק כך ניתן להבין כיצד מתחילת המשבר פיזר נתניהו צ'קים בסך 9 מיליארד שקל (2.3 מיליארד שקל בפסח ו־6.7 מיליארד שקל נוספים כעת). לקראת חגי תשרי סנטה קלאוס ישלח לנו מתנה נוספת. איש באופוזיציה לא יעז כמובן לסגור את הברז של ממטרת הכספים המיותרת ולהצביע נגד. ומה עושה בכסף מי שקיבל אותו? מעט מתוכו משמש לצריכה. השאר לכיסוי האוברדרפט.
ובלי שום קשר לאופי התקציב (שנתי או דו־שנתי) הגזירות בוא יבואו, כי ניאלץ לשלם את מחיר ההפקרות. זה לא יקרה ב־2021 אלא מאוחר יותר. ייתכן שנתניהו כבר לא יהיה כאן כדי לשלם את המחיר.
בזכות עמדתה הנחרצת לקבלת תשובות ענייניות ומדויקות בנושא הקורונה, ולא הערכות ספקולטיביות, הפכה שאשא ביטון ליקירת המסעדנים, בעלי מכוני הכושר ואחרים שנכון להיום פתוחים בזכותה. בתחילת השבוע הגיעו לביתה כ־250 איש (לא אלה שכונו חייזרים) כדי להביע את תמיכתם בה. השבוע היא נכנסה בעובי הקורה של סוגיית פתיחת השמיים וביקשה ממשרד הבריאות לקבל תשובה חד־משמעית ביחס למתווה הפתיחה המוצע.
בדומה לח"כ לשעבר מירב בן ארי, שאשא ביטון נחשבה למקורבת של שר האוצר לשעבר משה כחלון. האחרון גייס אותה לשורות כולנו מתפקידיה האחרונים במכללות אוהלו וכסגנית עיריית קריית שמונה. בקדנציה הקודמת כיהנה כשרת השיכון והבינוי והצליחה גם שם, אלא שאז השאירה את קדמת הבמה לכחלון.
שלא במקרה כחלון פועל עדיין מאחורי הקלעים כדי לנסות "להרגיע" את אנשי הליכוד מפגיעה אפשרית בה. עם פרישתו היא מונתה כיו"ר סיעת כולנו (סיעת יחיד) בליכוד, וכראש סיעה היא רשאית להתנייד בכל רגע נתון למפלגה אחרת. ההפחדות הפוליטיות אינן מרתיעות אותה. להפך. "במשבר הקורונה אני מצביעה לגופו של עניין ורק לפי הנתונים המוצגים בפניי. אי אפשר לומר שאני מפירה את המשמעת הקואליציונית, כי בכל ההצבעות בכנסת אני מצביעה עם הליכוד", אומרת לי ח"כ שאשא ביטון.
בזכות משבר הקורונה הפכה יו"ר ועדת הקורונה מעוד חברת כנסת לנכס אלקטורלי עבור הליכוד. היא הצליחה לעשות את זה בלי לצאת למסע חנופה מביך נוסח אוסנת מארק. זאת הסיבה לכך שראשי מפלגות שונות, כמו נפתלי בנט מימינה, היו שמחים לראות אותה בשורותיהם. נכון להיום ממשיכה שאשא ביטון בתפקידה כיו"ר ועדת הקורונה, כי איש בליכוד, כולל מיקי זוהר, לא יעז להדיחה. בעיתוי הנוכחי, שבו כל הסימנים מראים שאנחנו מתקדמים לאט אבל בטוח לעבר בחירות, אף אחד בליכוד לא יתעסק איתה או עם כל גחמה של חבר כנסת בליכוד. כל פגיעה בשאשא ביטון עלולה להבריח מהליכוד עשרות אלפי מצביעי כולנו שעדיין תומכים בסתר לבם בכחלון.
אז מה צריך לעשות בימים אלה כדי להפוך לחבר כנסת מצליח בלי להפוך לשטיח של נתניהו או בני משפחתו? פשוט מאוד: לעמוד איתן מאחורי האמת המקצועית שלך (במיוחד כשמדובר בנושאי בריאות), גם אם יאשימו אותך כ"עוכר ישראל", "שמאלן" או כמי שממומן על ידי הקרן החדשה או אהוד ברק. אין הרבה מקרים שבהם יש לחבר כנסת הזדמנות חד־פעמית לגלות עמוד שדרה מקצועי ופוליטי. משבר הקורונה סיפק לשאשא ביטון את ההזדמנות, והיא ידעה היטב שאסור לה להחמיץ אותה.
מנכ"ל איגוד הבנקים איתן מדמון זומן השבוע לוועדה לביקורת המדינה בכנסת, ונאלץ להתגונן מפני הטענות שהבנקים מדירים לקוחות בתחום האשראי ומובילים אותם לחנק פיננסי. בעקבות פרישת בנק לאומי נקלע איגוד הבנקים לאתגר לא פשוט. הוא נאלץ לייצג את המערכת הבנקאית כולה, כאשר הבנק השני בגודלו הפך לשחקן ספסל. במיוחד בימים אלה הבנקים אינם פופולריים, והופעה בכנסת היא הזדמנות לחבוט בהם. אלא שבניגוד לפוליטיקאי המצוי, יו"ר הוועדה עפר שלח עמד בפיתוי. הוא לא נפל במלכודת והבין שבעיית האשראי היא לא של הבנקים אלא של הרגולציה עצמה.
לפני שלוש שנים, בשיא עוצמתו הפוליטית, הוביל כחלון את "רפורמת שטרום" שנועדה להביא להפחתת ריכוזיות הבנקים, להגדלת התחרות ולהורדת עמלות. זה היה עידן הרפורמות שבו כל פוליטיקאי חייב היה להוכיח את עצמו. הבנקאים הזהירו מראש, אבל זה לא עזר. כמו תמיד, הכל קרה בדיוק הפוך. הפרדת חברות כרטיסי האשראי הייתה משגה. לפי דוח הפיקוח על הבנקים שהוגש השבוע לוועדת הכלכלה, התברר שעמלות חברות האשראי (בעיקר דמי כרטיס) זינקו בחמש השנים האחרונות ב־21%.
עד כמה חברות האשראי יודעות לשווק את עצמן תעיד העובדה שכל לקוח מחזיק בממוצע 1.65 כרטיסים. מדוע לא להסתפק בכרטיס אחד? כי יש "כרטיסי מועדון", כרטיסי "נוסע מתמיד" ועוד, שאנחנו דוחפים לארנק בלי להרגיש. הלקוחות הפראיירים הפכו למנוע הצמיחה העיקרי של חברות האשראי המופרטות. במקום להתחרות, שיווקה לנו השבוע חברת מקס כרטיס אשראי ללא מגע יד אדם (CONTACTLESS) ובקרוב תשווק גם פוליסות ביטוח.
"רפורמת שטרום" נועדה גם להגדיל את היצע האשראי לצרכנים פרטיים ולעסקים קטנים. כדי לפנות מקום לשחקנים חדשים נדרשו הבנקים לקצץ את מסגרות האשראי ללקוחות. לכן בשיא משבר הקורונה, כשלקוחות זקוקים לכסף כאוויר לנשימה, שוגרו להם הודעות על הכוונה לקצץ. כדי לא לוודא הריגה דחו הבנקים פירעון הלוואות ומשכנתאות בסכום עתק של 150 מיליארד שקל.
זה לא הפריע למיכה אבני, יו"ר איגוד חברות האשראי (החוץ־בנקאיות), להטיח בבנקים כי "הם מושכים את השמיכה מאנשים שצריכים את הכסף ונותנים אותו לאנשים שממילא לא צריכים אותו". האומנם? המערכת הבנקאית פועלת בדיוק לפי האילוצים הסובבים אותה. הם מתיישרים מיידית עם הנחיות הרגולציה הרלוונטית (הפיקוח על הבנקים).
רפורמת שטרום היא הדוגמה לנזק ש"רפורמה בכל מחיר" עלולה לגרום. על מזבח הססמאות הנבובות נאלצים כיום הלקוחות לשלם עבור פעילות פיננסית בסיסית עמלות יקרות יותר. מילא זה. במקרה הגרוע יותר, גם בריבית גבוהה הם לא מצליחים לקבל את האשראי בגלל החמרות רגולטוריות או כי הפכו ללקוחות "מסוכנים".
המכרז להפעלת הדור החמישי לרשת הסלולר (G5) יצא השבוע סוף־סוף לדרך, באיחור של חמש שנים. המכרז מתבצע במשמרת של יועז הנדל כשר התקשורת, וכמו האצת פריסת הסיביים האופטיים, זו אחת התרומות הצנועות של כחול לבן לקואליציית הקורונה המקרטעת. שוק הסלולר הוא הדוגמה הטובה ביותר לניצול של טכנולוגיית בסיס שיכולה להפוך למנוע צמיחה רב־עוצמה. מהירות הגלישה וההעלאה והורדה של קבצים באינטרנט היא אחד האומדנים המרכזיים לרמת הפיתוח של משק כלשהו. קוריאה הדרומית הטכנולוגית הייתה מהראשונות להפעלת G5.
דווקא סטארט־אפ ניישן כמו ישראל נותרה מאחור וזה לא מקרי. מאז המחאה החברתית ביולי 2011 התמקדו הפוליטיקאים בהנהגת נתניהו במהלכים צרכניים שנועדו להרגיע, ולספק כאן ועכשיו את הטענות על יוקר המחיה הבלתי נסבל. לא הוצגה שום תוכנית ארוכת טווח להשקעות בתשתית. אז הייתה לנו רפורמת הסלולר, שהביאה לצניחת מחירים. הייתה לנו רפורמת "השמיים הפתוחים", שגרמה לצניחה מחירי הטיסות. והיו לנו גם הרפורמות החשובות בענף הביטוח והגמל שהוזילו משמעותית את עמלות הניהול בפנסיה ובגמל. אבל היום השמיים סגורים, ואין מי שיטוס. גם מחירי הסלולר על הרצפה, ובמחיר של מנת סביח אצל עובד בגבעתיים ניתן לעשות מינוי חודשי. אבל ברמות מחירים אלה אף חברה לא תשקיע לטווח הארוך. החיסכון ההכרחי בהוצאות בא על חשבון רמת השירות וירידה במספר המועסקים.
לכן מכרז הדור החמישי, בעידוד משרד התקשורת (באמצעות הפחתה של אגרות התדרים), הוא משב רוח מרענן בשמי הפוליטיקה המשעממת. שיפור איכות הגיימינג כמו משחק "פורטנייט" הפופולרי זה נחמד, אבל שולי. הדור החמישי הוא תשתית חיונית במיוחד בימי קורונה. הוא יאפשר להקפיץ פיתוחים טכנולוגיים כמו רפואה מרחוק, רכב אוטונומי ורחפנים. העברת מסרים בין תל אביב לניו יורק תהיה באותה איכות של העברת מסר בין חדרה לגדרה. וממי שמשתמש בטכנולוגיית סטרימינג כדי לצפות בשידורי ספורט ייחסך התענוג של לשמוע כמה שניות קודם לכן את צעקות הגול מהשכנים.
לכאורה, המשרד לענייני מודיעין אמור להיות משעמם כמו עמדת מודיעין בתחנה המרכזית. אלא שהשר אלי כהן ידע להפוך את המשרד לרלוונטי גם בממשלה עמוסת תיקים זאת. ועדת השרים שבראשה הוא עומד נועדה לטפל בשיתוף השב"כ בקטיעת שרשרת ההדבקה ולאתר כלים נוספים למלחמה בקורונה. השר כהן נאה דורש ונאה מקיים לגבי עצמו, ולפני כשבוע נכנס לבידוד לאחר מגע עם מאומת קורונה.
"אמצעי השב"כ הציל עד היום חיים של מאות אנשים ומסייע במניעת הטלת סגר כללי על המשק. בממשלת המעבר הוא היה בגל הראשון כלי אפקטיבי. יש להשתמש באותו כלי עד שנהפוך למדינה ירוקה עם פחות מ־150 נדבקים ליום. אחד הדברים המשמעותיים שיורידו את האבטלה ויחזירו את המשק לצמיחה הוא פתיחת השמיים. כל עוד הם סגורים, יהיו לכך השלכות על כניסת משקיעים זרים לישראל. זה חשוב במיוחד לתעשיית ההייטק ולמאות אלפי עובדים בענף התיירות. השב"כ אינו עוקב סתם אחרי אנשים אלא רק אחרי מי שדווח כנדבק. אחרי 14 יום הנתונים נגרסים, ויש שמירה על הפרטיות. נכון שהשב"כ היה מעדיף לוותר על הפעילות, כי היא לא ביטחונית, אבל בגלל שאנחנו במגה־אירוע כלכלי עם עלויות אדירות למדינה, מדובר במהלך חיוני. 8,000־9,000 נדבקים אותרו מתחילת הגל השני בזכות מעקב השב"כ".
"במקרה זה חובה לעשות את מה שנכון עבור מדינת ישראל. אני מבין את בני גנץ שרואה שהמצב שלו בסקרים מורכב ובחלק מהם הוא מקבל מספר מנדטים חד־ספרתי, אבל הוא צריך לעשות מה שבאמת טוב לישראל וזה לאשר תקציב מיידי".
התרעות פיקוד העורף