נאום הניצחון של ג'ו ביידן. צילום: רויטרס

לרוב האמריקאים יש תחושת אמון בסיסית באנשים אחרים ובמוסדות. כנראה אין דרך לנהל מדינה של 330 מיליון ללא אמון. כרגע, רוב חברי המפלגה הרפובליקנית מצופפים שורות מאחורי טראמפ, אבל אם הוא ימשיך במאמציו לערער על הלגיטימיות של ההליך הדמוקרטי - חפצי החיים שביניהם יתרחקו.

לטראמפ יש עוד נתיב חוקי ולא מקובל לעוות את תוצאות הבחירות. הליך המינוי של 538 האלקטורים שבוחרים את נשיא ארה"ב מתבצע לפי חוקי המדינות השונות ולא מעוגן בחוקה האמריקאית. ב־8 מתוך 9 המדינות שבהן יש פער קטן בין המועמדים יש ממשל רפובליקני. אם יצליח טראמפ לערער את ביטחונם של המושלים והנציגים של אותן מדינות בתוצאות הבחירות, הם יכולים, לכאורה, לפסול את האלקטורים שנבחרו ולמנות במקומם אלקטורים מטעמם, שיצביעו אחרת ב־14 בדצמבר, מועד הצבעת האלקטורים.

ב־6 בינואר אמור הקונגרס להתכנס ולאשר את הצבעת האלקטורים. אם יבקשו הרפובליקנים לפסול את האלקטורים שמונו במדינות שבהן ניצח ביידן - עשויה להתקבל תוצאה שבה לאף מועמד אין את 270 האלקטורים הנדרשים למינוי נשיא. במקרה כזה, קובעת החוקה, ההחלטה על בחירת הנשיא עוברת לקונגרס, כשלכל מדינה יש רק קול אחד. הרפובליקנים אוחזים ביותר מדינות מהדמוקרטים, ולכאורה יוכלו לבחור בטראמפ.
התרחיש המוזר הזה כבר קרה פעם אחת בשנת 1800. האלקטורים שאמורים היו לבחור נשיא וסגן נשיא התבלבלו אז בין המועמד לנשיאות תומס ג'פרסון לסגנו ארון בר. התוצאה הייתה ששניהם קיבלו אותו מספר קולות, וההחלטה עברה לקונגרס, שלבסוף בחר בג'פרסון. ספק אם היום תגבה המפלגה הרפובליקנית הליכה של טראמפ בנתיב המסוכן הזה, שתזעזע את יסודות הדמוקרטיה האמריקאית.

# # #

בינתיים טראמפ עורך מסע טיהורים בפנטגון וממנה את נאמניו לתפקידי מפתח. ההערכה היא שהוא מתכוון לנצל את השבועות הקרובים כדי להכריז על נסיגה כוללת מאפגניסטן, ויש הטוענים שהוא הדיח את כל הבכירים שהתנגדו לנסיגה מיידית.

גם באזורנו יש עדיין דברים שטראמפ יוכל לקדם בחודשיים שנותרו לו. בשבוע הבא יגיע לכאן שר החוץ מייק פומפאו, כשבמוקד שיחותיו תהיה איראן, שצוברת כמויות הולכות וגדלות של אורניום מועשר. ייתכן שישראל וארה"ב מחפשות דרכים לפעול נגד תוכנית הגרעין של איראן, בטרם ייכנס ביידן לתפקיד ויחזיר על כנו את הסכם הגרעין הקודם.

מבין חברי המפלגה הדמוקרטית - ביידן הוא הבחירה הידידותית ביותר שיכולה להיות עבור ישראל. הוא עצם מעצמות הממשל האמריקאי כבר 50 שנה ולא מזדהה עם החלק המקצין והולך בתוך מפלגתו. ועדיין, בנושא הגרעין הוא מחויב למורשת אובמה. במאמר פרוגרמטי שכתב לפני הבחירות הוא הצהיר שבכוונתו לחדש את הסכם הגרעין עם איראן, בתיקונים קלים. שר החוץ האיראני מוחמד זריף כבר הבהיר לו שאין על מה לדבר ושאיראן תסכים לחזור רק להסכם הגרעין הקודם כלשונו.

תסריט כזה יקים על רגליה את הכלכלה האיראנית המרוסקת ויפיח רוח גבית בהתפשטות האיראנית באזור. ייתכן שגם יבלום את ההתקדמות הצפויה ביחסים בין ישראל למדינות ערב נוספות. בזמן הקצר שנותר, ישראל חייבת לפתח את ערוצי התקשורת עם ביידן ואנשיו. טוני בלינקן, המועמד לתפקיד יועץ לביטחון לאומי, בעל קשרים רבים בישראל, התנגד בעבר להתנגשות הפומבית בין הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו. סוזן רייס, המועמדת לתפקיד שרת החוץ, כבר צברה מוניטין כנושאת ונותנת קשוחה יותר מג'ון קרי, אדריכל הסכם הגרעין הקודם. לעומתה, שושבין אחר של ההסכם, ארנסט מוניץ, צפוי לחזור לתפקיד שר האנרגיה של ארה"ב.

בעוד אמריקה תהיה שקועה בוויכוח על תוצאות הבחירות, ישראל יכולה לנצל את ימי הדמדומים שבין הממשלים לצבירת עוד הישגים נגד האיראנים בסוריה ובכלל. יום השנה לחיסולו של איש הג'יהאד האסלאמי בהא אבו אל־עטא עבר בשקט, נכון לעכשיו, אבל גם בעזה יש גורמים שראוי לטפל בהם עוד לפני כניסתו של הממשל חדש.

אמריקה תעבור עוד כמה טלטלות עד שיושבע נשיא חדש ב־20 בינואר. החברה האמריקאית שסועה ומקוטבת מאי־פעם, מוכת קורונה ולוקה בעוד לא מעט חוליים, אבל יש דבר אחד מובנה ומעורר קנאה בחברה הזאת: יש בה אופטימיות חסרת תקנה. החברה האמריקאית על כל גווניה מאמינה בכוחה ליצור עתיד טוב יותר. היא גם בטוחה ביכולתה לחולל שינוי. הלוואי שמשהו מהאופטימיות הזאת ידבק גם בנו.

לפני כניסת ביידן לבית הלבן: יש לנצל את הזמן לטיפול באיומים האזוריים

בזמן שטראמפ מנסה לאתגר את ההליך הדמוקרטי, ישראל חייבת לנצל את תקופת המעבר שבין הממשלים כדי לצבור עוד הישגים נגד האיראנים