משהו: מיהו איש השנה האמיץ שלכם? שאול אלוביץ'? אבי וייס? יש עוד הרבה מועמדים. שלי – אלוביץ'.
אדם מקבל סופגנייה, רואה שמבצבץ ממנה מעין כדור, שנראה כסוכרייה בתוך הר ממתקים וקצפת. נוגס בסוכרייה. אוי. זהו כדור פלסטיק. זה לא לאכילה. השיניים פגשו במזרק, שבעצם צריך ללחוץ עליו ולשחרר רוטב למעמקי הסופגנייה. אני מקווה שצלחתם את חנוכה דהשתא בלי פציעה מסופגנייה. מאז שהסופגניות היצירתיות חדרו לחג אורינו, מישהו צריך לעשות מכינה לחוויית האקסטרים הזו. צריך קורס לאכילת סופגניות, לפחות חוברת הדרכה, וחברות ביטוח צריכות לספק ביטוח נגד תאונות אכילת סופגניות.
בירושלים, ואז בתל אביב, הוצב פסל ברונזה של אדם מתנגד להוראות השוטרים ומבזה למעשה את שלטון החוק. זה אינו פסל של מפגין אשר מבטא את דעתו, נכונה או מוטעית, במסגרת החופש שבדמוקרטיה. זה פסל המהלל מפגין בשעה שהוא מערער על הוראות נציגי החוק. מה שהזכיר לי מיד מעשה אומנותי אחר, עמוק יותר, שגם זכה בצדק בפרס פוליצר. זה צילום נוגע ללב של נערה אחת מול עשרות שוטרים ואנשי אכיפת החוק. הצלם: עודד בלילטי. לא סתם הצילום הזה נבחר לפרס פוליצר. תוכלו לראות את הצילום אם רק תקישו בגוגל: עמונה פוליצר (פרס פוליצר הוא פרס אומנותי, לא פרס רק על דיווח עיתונאי, והוא מוענק גם לסופרים, למשוררים ולמוזיקאים).
מצד שני, אני לא בטוח שניתן להגדיר את פסל הברונזה כמעשה אומנות, אולי יותר כפלקט מברונזה, וזאת בגלל השימושיות התעמולתית היתרה שהועמסה עליו. היוצר גם מציע למכירה עותקים מוקטנים של הפסל מפולימר, במחיר סביר לכל אדם אמיד: 1,200 שקלים. (עותק מוקטן מברונזה ממש יעלה 40 אלף שקלים). מצד שני, שופטי פרס פוליצר שהעניקו פרס לצילום הנערה זיהו את האמת האומנותית נטו שבצילום הזה. הוא ריגש רבים בכל העולם.
ועכשיו עובדה מעניינת: הפסל של פורע החוק בהפגנה שמסרב להתפנות למרות הוראות המשטרה הוא בעצם רק העתק בתלת ממד של צילום. מדובר בצילום של מפגין שהתעקש להפריע לשוטרים, אשר התיזו סילון מים במטרה לקיים את החוק ולדאוג שהמפגינים יישמעו להוראות ויתפנו מהמקום. מי אתם חושבים צילם את הצילום שממנו הועתק הפסל? אותו עודד בלילטי. לעומת הפסל שנעשה על פי הצילום הזה, הרי הצילום זוכה פרס פוליצר, של המחאה הנואשת של הנערה, גורם להזדהות אנושית.
סרט נהדר עלה בנטפליקס: “הסיפור המדהים של אי הוורדים". מבוסס על סיפורו האמיתי של צעיר שבנה אי מול חופי איטליה במטרה להכריז עליו כעל מדינה. ממליץ, ותודו לי.
בסרט, כאשר בממשלה האיטלקית מגלים שאיטלקים מבקשים לבטל את האזרחות שלהם כדי לקבל דרכון של האי הזה, אומר אחד השרים שאזרחות איטלקית זה לא מינוי ל"פָמִילְיָה כְּרִיסְטְיָאנָה" שאפשר פשוט לבטל. “פמיליה כריסטיאנה", “משפחה נוצרית" בעברית, הוא שבועון נפוץ מאוד באיטליה, בעל גוון דתי חזק. הסרט דובר איטלקית, ואני צופה בו, ושומע את המשפט בסרט, אבל למטה רואה גם תרגום לעברית. נחשו איך תרגמו לעברית: זה לא מינוי ל"מקור ראשון" שאפשר פשוט לבטל.
מי שכנראה לא מסוגלות להתעסק עם המשפט של נתניהו ועם העבודה שלו יחד הן הפרקליטות והמשטרה, שנראה שהן מתעסקות רק במשפט של נתניהו, במשכורת מלאה פלוס הטבות וקביעות, אבל טועות כל הזמן, נופלים להן ניירות בדרך ובלי הרף עסוקות בהתנצלויות ובמלמול: טעות אנוש, טעות אנוש.
אומרים שנתניהו לא מסוגל לעסוק במשפט שלו ובענייני המדינה גם יחד, אבל בינתיים נראה שהוא מסוגל יופי, ודווקא המתנגדים לו לא מסוגלים לנהל את החיים שלהם ואת ההתנגדות לנתניהו גם יחד. הם קמים עם שנאה לנתניהו בבוקר והולכים לישון איתה בלילה, וכל היום שלהם רק ביבי ביבי ביבי. כל עיסוק, כל מחשבה, כל נושא אחר נזנחים, כי לא נשארת להם טיפת מקום בראש או דקה בלו"ז. הם עוסקים רק בשיסוי, בהסתה ובפילוג העם נגד נתניהו. זו באמת הרבה עבודה, היא נעשית ביסודיות, ורק היא נעשית.
איך ביבי מצליח לעשות הכל? מתי? האם ייתכן שזה לא כוחות, כי לנתניהו יש בסתר 55 כפילים שמבצעים 110 משימות בבת אחת, ומסיימים את כל המטלות כבר בבוקר, כשכולם עוד לא סידרו לעצמם את התוכנית לאותו היום?
אמיתי. חייל, לוחם (אוגוסט 19) סיפר זאת. במילים אלו בדיוק: “בפעם הראשונה שעשיתי בוחן מסלול פחדתי קצת, אז דמיינתי שאסי עזר ורותם סלע יושבים בקצה ומחכים שאגיע, וניב רסקין מפרשן אותי תוך כדי שאני רץ עם אפוד טירונים באמצע שיזפון".
התרעות פיקוד העורף