בשבוע שעבר צוין יום השואה, יום שקשה לחוות. אינך יכול להיות יהודי או אדם ולא להזדעזע מהרוע האנושי, מהעדות על מה שמסוגלים בני אדם לעולל. והשאלה האם יצר האדם רע מנעוריו צצה ועולה שוב ושוב.
מה גורם לאנשים תרבותיים - ואין ספק שתושבי אותן ארצות אירופה היו אנשי תרבות לפי כל קנה מידה - מה גורם להם להתנהג ברוע כזה? איך מסוגל קצין אס־אס שיש לו אישה, שהוא אב לילדים ובן להורים מבוגרים, להתנתק מהרגש של בן אנוש ולהגיע לתמצית הרוע הזה, לגרום סבל עצום כל כך לבן אדם אחר?
גם במישור המוסרי וגם במישור ההגיוני אי אפשר להבין. כיצד אדם הופך לשטן, לסדיסט ההורג תינוקות ויורה באנשים, לעתים לשם שעשוע. מדובר כאן בעם שלם שגלש במדרון התדרדרות מוסרית עד לתהום.
היה קשה לראות את הסרטים ביום השואה, לשמוע את העדויות של בני הדור הראשון והשני. לצפות בהתגלמות הרוע ובביטויי הסבל שנגרם לאנשים.
גרוע ונורא הוא הסבל שטרם תם עבור שורדי שואה. כואב וחורה לי לראות את מצבם של שורדי שואה בארץ. לא ייתכן שאחרי כל מה שעברו מתעמרים בהם כאן. את כספי הפיצויים שהעבירו עבורם הגרמנים הלאימו מהם, והאח הגדול שהבטיח לדאוג לכל מחסורם - שכח מהם. אלפי ניצולי שואה חיים בארץ על סף רעב, בודדים ומוזנחים. פעם בשנה נזכרת בהם המדינה ומכבדת את נוכחותם בינינו.
התרעות פיקוד העורף