המשבר הקואליציוני עדיין לא מעבר לפינה וממשלת נתניהו עדיין לא ניצבת בפני סכנת קריסה ממשית, אך תחושת אי היציבות בהחלט מורגשת באוויר, ולמעשה רק הולכת וגוברת מיום ליום, מעימות לעימות, ממסיבת העיתונאים המשותפת למסיבת העיתונאים הלא משותפת (כמו במוצאי שבת האחרון).

לשכת נתניהו: זהו הדו"ח הבריאותי של ראש הממשלה
גיא פלג נגד אמסלם: "עוד שומרת סף הרימה ידיים" | האזינו

סממני המשבר ואווירת האי יציבות - כל אלו מבליטים שורה של דמויות, המעוררות חשש וחשד בלשכת ראש הממשלה. כל אחד - ממקומו ומסיבותיו:

1. שר הביטחון יואב גלנט. דמות שהפכה לסמל ההתנגדות הפנימית, בתוך הליכוד והקואליציה, לרפורמה  המשפטית. כבר אז, בעיצומה של סאגת הפיטורין סומן גלנט כ"איום פוטנציאלי", כ"חוליה חלשה", כשחקן שפניו החוצה. כשבוע לפני השבת השחורה, גורם בכיר בליכוד העריך בשיחות סגורות כי "בבחירות הקרובות גלנט או יתמודד מול נתניהו - או יקים מפלגה משלו".

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

אחרי השביעי באוקטובר הפך יואב גלנט לאחד מראשי הדרג המדיני שמוביל את קבלת ההחלטות. גלנט התרחק באופן פומבי ובולט מכל שיח פוליטי. הוא כמעט עבר לגור בקריה ונתפס כבעל עמדות ניציות ומיליטנטיות באשר למלחמה בעזה.

במהלך כמעט שלושת חודשי המלחמה, הנתק בין נתניהו לבין גלנט רק העמיק. אינספור תדרוכים ומתקפות בשם "גורמים" אנונימיים תרמו את תרומתם. היום בלשכת רה"מ חוששים מגלנט אף יותר. כפי הגדיר זאת אחד מגורמים בליכוד : "יש כאלה, החל מגלנט עצמו, שראויים כשר הביטחון אריאל שרון חדש שמסוגל להוביל את הליכוד".

2. שר הכלכלה ניר ברקת. בכיר בליכוד, אחד מהטוענים לכתר המרכזיים, שלא בכדי הוציא ספר אוטוביוגרפיה בשם "רץ למרחקים ארוכים". מתחילת דרכו בליכוד בתור ח"כ ואז בתור שר,  ברקת רואה את עצמו כמועמד הטבעי לרשת את נתניהו. הוא נוקט באסטרטגיה יסודית, הוא לא ממהר לשום מקום, הוא בונה את עצמו כמנהיג הבא של תנועת הליכוד והזמן, להבנתו, פועל לטובתו.

ברקת לא מתכוון להעמיד את עצמו מול נתניהו, כל עוד האחרון הוא ראש ממשלה מכהן. גם בעיניי נתניהו וסביבתו ברקת לא נחשב לסכנה מיידית ובזה בהחלט כוחו הטקטי של ניר ברקת.

3. יולי אדלשטיין. פוליטיקאי ותיק, בכיר בליכוד בעל מוניטין ויוקרה. סיפור הגבורה האישי של אדלשטיין, פעיל במחתרת היהודית בברית המועצות שנלחם על דעותיו ושילם על כך מחיר יקר,  מלווה אותו ומוסיף היבט ייחודי לדמותו, גם שנים אחרי עלייתו ארצה ותחילת הקריירה הפוליטית.

אדלשטיין ידוע בזהירותו וביסודיותו. הוא לא ממהר לקרוא תיגר על בנימין נתניהו. מתקפות בוטות, הדלפות חריפות - זאת לא דרכו. אדלשטיין מנהל שיחות, בונה את כוחו הרחק מאור הזרקורים. כל הופעתו בתקשורת הופכת לאירוע כי מתרחש בדרך כלל על בסיס ביקורת עניינית שהעביר או צעד פוליטי מחושב בו נקט.

לאחרונה בסביבת נתניהו גבר החשש מאדלשטיין, בייחוד ברקע הערכות כי במערכת הפוליטית ינסו לבנות רוב לאי אימון קונסטרוקטיבי. במקרה הזה, יולי אדלשטיין מסוגל להוות דמות מקובלת על אותו הרוב הנדרש, סוג של קונצנזוס. לעת עתה מדובר בהערכות בלבד, אך הפוליטיקה חיה על הערכות שמדי פעם מייצרות מציאות.

4. דני דנון. פעיל ותיק וחזק בקרב מתפקדי הליכוד רבים. הוא ידוע כבעל כוח משמעותי בשטח ובעל קשרים ענפים בארץ ובחו"ל. דני דנון עשה קדנציה מוצלחת בתור שגריר ישראל באו"ם, דווקא בניו יורק, הרחק מהזירה הפנים-פוליטית הוא בנה את עצמו בתור דמות מדינית. דנון יודע לשלב בין עמדות ייחודיות, שלא אחת שונות מאוד מעמדותיו של נתניהו, לבין דרך פעולה מחושבת. יודע היטב היכן, מתי ועל מה לתקוף ולמתוח ביקורת - וגם להביא את מתקפותיו לידיעת התקשורת. לדני דנון חוש פוליטי מדויק, על כן נחשב לכוח בעל פוטנציאל משמעותי.