דבריה המלאים: "בחינת המשמעות הלשונית של המונח "סבירות", כפי שהתפתחה והשתרשה לאורך שנים בפסיקתו של בית משפט זה בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על אופן הפעלת שיקול דעת הרשות, ממחישה כי בהיעדר עיגון לשוני מפורש לכך - לא ניתן עוד להפריד בין מובניה השונים של העילה. במילים אחרות, המונח 'חוסר סבירות' משמעו, בין היתר, גם מופרכוּת. על כן, ביטול עילת הסבירות בחיתוך שקבע התיקון והנוגע לזהות המחליט, מוביל בהכרח לביטולה גם ביחס להחלטות מופרכות של אותו גורם".
עוד אמרה כי "למרות הכוח חסר התקדים המרוכז בידי הרשות המבצעת-מחוקקת שהופך אותה למעין "רשות-על", אין כמעט מגבלות על כוחה זה", ובנוסף: "נוסחו של התיקון – קיצוני וחריג".
עוד הוא טוען, כי רוב שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם בעמדתו נגד פסילת החוק. סולברג אמר כי: "לא נעבור על סמכותנו ולא נתווה כאן קווים לחידוש החוקים".
עוד הוסיף כי גם מי שאינו חסיד אדוק של הפרדת הרשויות במדינה, "יודה בכך שאסור לנו להסיג את גבולו של המחוקק. ידוע ידעתי שחוק מופתי קובע שאם השופט אינו מוצא בחוק הלכה שעל פיה יכול לפסוק את הדין וגם מנהג אין לפניו - עליו להורות הלכה לפי מה שהוא, השופט, היה קובע לו היה מחוקק".
"אבל במה דברים אמורים?", הסביר, "כשיש באמת מגרעה, לקונה בחוק. כשאין מגרעה כזאת - עליו לפסוק את הדין לפי החוק הֶחָרות על הלוחות". עוד אמר כי לפעמים יוכל אולי השופט לנהוג חֵרות בַּחוק החָרות כדי להגיע להחלטה שהיא מתאימה לצדק וליושר, אבל "לחרות הזאת יש גבולות, ואם לשופט יראה שאיננו יכול להתגבר על החוק הקיים, אין לו דרך אחרת מאשר לפסוק על פיו ולהפנות את תשומת לב המחוקק לכך שהחוק טעון תיקון".
התרעות פיקוד העורף