מאז שבעה באוקטובר משפחות רבות הצטרפו למשפחת השכול: 509 לוחמים נפלו מתחילת מלחמת חרבות ברזל. נתון זה העלה חזרה לסדר היום את היעדר הטיפול והסיוע בחסות המדינה ליתומי צה"ל. חבר הכנסת מתן כהנא (המחנה הממלכתי) שוחח היום (חמישי) עם סיוון כהן ב־103fm על החקיקה אותה יזם למען אלמנות ויתומי צה"ל.
רגע לפני החיסול, אל-עארורי קיבל אזהרה דרמטית - אבל זאת לא המבוכה הגדולה
בחסות המלחמה מול חמאס: לישראל יש הזדמנות פז להנחית מכות על איראן
"לצערי באמת יש מעל 500 הרוגים לצה"ל במלחמה הזו, ונוספו גם משפחות שכול רבות. הורים שכולים, אלמנות, יתומים, מספרים מאוד גדולים. מעל 300 יתומים חדשים. פשוט כאב לב בלתי נתפס", אמר ח"כ כהנא בפתח השיחה.
"החוק הוא חוק מאוד עתיק והוא לא מתאים למצב הנוכחי, הוא לא מספיק מטפל באלמנות ובעיקר ביתומי צה"ל. את הדבר הזה אנחנו בכנסת רוצים לתקן. הקמנו שדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל, חברי ביסמוט מהליכוד ואני, ובאמת לכנס הראשון שלנו הגיעו חברי כנסת רבים, והמפגש הזה עסק בעיקר ביתומי צה"ל".
עוד הסביר כי "עד לאחרונה יתומי צה"ל הוכרו עד גיל 18, זה עלה לאחרונה לגיל 21, אבל פגשנו שם יתומים בני 60 ומסתבר שיתמות לעולם לא נגמרת, החוק לא תומך בזה. את רואה איך להיות יתום צה"ל זה משהו שממשיך עם האנשים האלה לאורך כל חייהם.
זה ההכרה, זה לא רק הליווי. חובה לדאוג לזה גם תוך כדי המלחמה. זה משפיע על הלוחמים. לוחם צה"ל שיוצא עכשיו לקרב צריך לדעת שאם הנורא מכל יקרה המדינה תדאג לילדים שלו ולמשפחה שלו. זה קריטי כדי שהלוחמים יצאו בלב שקט לקרב".
כבר שכגנץ היה שר ביטחון הוא הקים וועדה בראשות סגן נשיא בית המשפט העליון בדימוס שדנה בדברים האלה, לראות איך אפשר לעזור לאורך שנים ארוכות גם ליתומי צה"ל.
הוועדה הגישה מספר המלצות, לתת משהו לאורך שנים ארוכות, הנחות בארנונה, ליווי טיפול נפשי, כל מיני דברים שבאמת הורים משתדלים לעזור לילדים שלהם ככל יכולתם, אבל ליתומי צה"ל אין את האבא או האמא שיעזרו להם - זה התפקיד שלנו כמדינה.
אני הגשתי הצעת חוק ליישום המלצות הוועדה, ועוד חוק נוסף שקצת יותר מרחיב. אני בתמיכה שלכם בתקשורת ובתמיכה של חברי כנסת נוספים, ננסה לדחוף את זה כבר במושב הקרוב של הכנסת ולקדם את זה".
בהמשך, ביקשה כהן את התייחסותו של חבר הכנסת לקריקטורה של הנשיאה בדימוס אסתר חיות שפורסמה בעיתון 'שביעי'. כהנא זעם: "זה לא על חייל, זה על חלל צה"ל. זה בלתי נתפס. כשראיתי את זה מעבר לתחושת הזעזוע, זה גם תחושת עצב. זה כאילו לא למדנו כלום. לאן הוא רוצה לקחת אותנו? זה עיתון דתי לאומי.
זה בלתי נתפס, בלתי נתפס, השיסוי, לחזור לאותה שפה של לפני השבעה באוקטובר. לצייר את הנשיאה בדימוס חיות דורכת על גופה של חייל צה"ל? כמה נמוך עוד אפשר לרדת? גם אם אנחנו לא מסכימים, ואני חושב שפסק הדין הזה לא מוצלח ועדיין אני טוען שפסק דין חייבים לקיים. אבל ככה? לרמה כזו לרדת? מה עוד אפשר? גם בצד השני אסור להגיע למקומות האלה".
"מי שימשיך לדבר ולהתבטא בצורה הזו פשוט לא יכול להיות חלק מהריפוי של החברה שלנו ביום שאחרי המלחמה", הדגיש, "זה לא אחדות, זה על גבולות השיח. עדיף שלא נסכים על הכול, השאלה איך נתווכח.
האם יהיה פה שיח לגיטימי או שיח של שיסוי ופילוג? אסור לנו לתת לדבר הזה לקרות. יש לי ביקורת על התזמון וגם את פסק הדין עצמו אני לא אוהב, אבל מה זה קשור? מה זה הדבר הזה? פסק דין מקיימים נקודה, אבל את הדבר הזה, זה כל כך ירוד, כל כך נמוך. אסור לנו להגיע למקומות האלה. זה בלתי נתפס".
לאור אמירותיו ציינה כהן כי גם בפנייה של דרום אפריקה לבית הדין בהאג כנגד ישראל מתבססים על אמירות קשות מצד חברי הכנסת שבממשלה. כהנא חיזק את דבריה, והבהיר: "אנחנו במצב כל כך רגיש, במלחמת קיום נגד אויב נאצי דעא"שי, ואסור להכניס מקלות בגלגלים של מדינת ישראל וצה"ל. צריכים להילחם בכל הכוח, לעשות את זה נכון, בעוצמה, ולנצח את הרוע המוחלט הזה".
לסיום, השיב חבר הכנסת מטעם המחנה הממלכתי לשאלה עד מתי יישארו כחלק מהממשלה: "נהיה חלק מהקואליציה כל עוד נרגיש שזה המקום שמדינת ישראל צריכה אותנו בו. אנחנו עדיין בשיאה של המלחמה, לא יודעים לאן מה שקורה בצפון מתפתח ולכן אנחנו צריכים להיות שם.
כשנרגיש שאנחנו כבר לא רלוונטיים או שאנחנו לא משפיעים או שהמלחמה שינתה את פניה בצורה קיצונית ויש איזו יציבות כזו או אחרת, נשקול את דרכנו. כל עוד אנחנו מרגישים שמדינת ישראל צריכה אותנו בממשלה שם נהיה. מורידים את השיקולים הפוליטיים לתחתית סדר העדיפויות".