לצד ההתקדמות הצבאית ברצועת עזה, את יום המאה למלחמת חרבות ברזל ישראל מציינת כאשר היא נמצאת על מסלול ישיר להתנגשות החזיתית עם הממשל בוושינגטון. הממשל האמריקאי מנסה לשדר לנתניהו ולכל הצמרת הישראלית שלא כדאי למתוח את החבל. ככל הנראה הם הגיעו למסקנה שנתניהו לא מקשיב לאזהרות ולדרישות של ביידן, אך בשלב זה עדיין לא מעוניינים לנקוט בצעדים כואבים, אלא לתת לישראל הזדמנות נוספת ליישר קו.
הקואליציה בדרך לפירוק? "ניסינו לדחוף להצבעת אי אמון בקרב 8-5 ח"כים מהליכוד"
המשבר התקציבי: אלו השרים שמאיימים להצביע נגד
הפערים בתפיסות, באסטרטגיה ובטקטיקה של ניהול המלחמה נוצרו כבר בשבוע הראשון של הלחימה – חלקם נחשפו לקהל הרחב ואחרים לא מוכרים לציבור עד היום. ככל שעובר זמן התמרון בעזה וביתר שאת, ככל שמתקרב מועד הבחירות לנשיאות בארצות הברית, הוויכוחים נעשים חריפים יותר, תוכנם הופך לעקרוני יותר והמסלולים העקיפים מצטמצמים.
האמריקאים לא מסכימים איתנו על הרבה דברים, הם גם לא תמכו בעצם התמרון הקרקעי בשטחי הרצועה. ועדיין - בעיניי הבכירים בבית הלבן קיים הבדל מהותי בין הוויכוחים סביב אסטרטגיית ניהול המלחמה לבין ההיבטים המדיניים שלה.
זהו לא סוד שהממשל האמריקאי לא מתלהב מהרכב הקואליציה של נתניהו. ליתר דיוק - הממשל לא אוהב את הקואליציה של נתניהו. נקודות ההתנגשות הנובעות מפערי ההשקפות והאידאולוגיות היו ברורים מראש.
הפיל שנמצא בחדר, בו ייאלצו לעסוק הצדדים במוקדם או במאוחר, הוא פתרון שתי המדינות. השילוב של המלחמה בעזה והבחירות הקרבות בארצות הברית רק האיצו את דהירת הצדדים לקראת העימות בסוגיה.
עוד לפני שהתחילה ישראל לריב עם וושינגטון על הפתרון המדיני, נוצרו נקודות התנגשות נוספות על רקע הדרישה האמריקאית המתמדת להרחיב את היקפי הסיוע ההומניטארי, כאשר לישראל ברור כי חלק ניכר מהסיוע עובר הישר לידי חמאס, ותפקיד חלוקת הסיוע לאוכלוסייה מחזק את ארגון הטרור שזה ההיפך ממטרת המלחמה הישראלית ברצועה. דרישה נוספת שנוגדת את האינטרס הישראלי במלחמה, כך על פי כל הדעות בדרג המדיני והצבאי היא הדרישה להחזיר את האוכלוסייה המפונה לצפון הרצועה. וזאת רשימה חלקית בלבד.
אמש (שבת) במסיבת העיתונאים שערך בקריה, העביר ראש הממשלה נתניהו מסר פוליטי שנועד אך ורק לאוזני הקהל הישראלי והוא: "שום דבר לא יעצור אותנו בדרך לניצחון", כאשר ההבנה הלא מאוד סמויה היא כי ארצות הברית היא, בעצם, החלק האינטגרלי מאותו ה"שום דבר".
תשובת וושינגטון לא איחרה לבוא: בתדרוכים שאנשי הממשל דאגו להעביר לתקשורת הישראלית סיפרו על האכזבה שהנשיא ביידן חש מראש הממשלה נתניהו. לצד ההבנה כי חלק ניכר בכל מסר אמריקאי גם הוא נועד לאוזני הציבור בארצות הברית, אי אפשר להתכחש לעובדה כי המסר שמועבר לתקשורת בישראל נועד גם לקהל הישראלי.
לנשיא ביידן ובכיר ממשלו ישנן שלל דרכים להעביר את האכזבה או כעס או דרישות ישירות לבנימין נתניהו. המסר שמגיע לתקשורת מטרתו היא בעיקר - להשפיע על דעת קהל בישראל, בתקווה שדעת הקהל הכה יקרה לנתניהו תגרום לו להיות יותר קשוב למה שאומרים לו בשיחות רבות שהתקיימו ומתקיימות בין ארצות הברית לישראל אחרי 7 באוקטובר.
ההתנגשות עם הממשל האמריקאי לא צפויה להתרחש תוך ימים, אך הממשל האמריקאי מאמין כי במסלול החד סטרי שבו בוחר נתניהו – ההתנגשות היא בלתי נמנעת. והשאלה שעולה היא: האם נתניהו מוכן לשלם את המחיר הזה בדרך להשגת המטרות בעזה, ולא פחות חשוב - בדרך להשגת מטרותיו הפוליטיות בתוך גבולות מדינת ישראל.