הפרידה הרשמית של גדעון סער מבני גנץ הייתה האירוע הכי מפתיע ובו זמנית – הכי צפוי בגזרה. אחרי יותר מחצי שנה של נתק בולט מאוד בין שני מנהיגי המחנה הממלכתי, איש לא ציפה לפתיחת פרק חדש ברומן הזה. לכן הקונספירציות המנסות לטעון כי סער פעל בתיאום עם בנימין נתניהו ועדכן דווקא אותו מבעוד מועד על כך שביום שלישי בערב, בבית ציוני אמריקה, הוא יעלה על הבמה ויכריז בריש גלי: "מגורשת, מגורשת, מגורשת" - הקונספירציות הללו הן בעיקר מגוחכות.
אביה של החטופה רומי גונן: "לא מכיר מישהי אמיצה יותר מהבת שלי"
"קיימות נקודות מכשול": עסקת החטופים מתרחקת? נתניהו יכנס התייעצות מיוחדת
כאשר בני הזוג במשך חצי שנה מסתובבים בפרצופי ט' באב ושומרים על מרחק מאוד לא רומנטי, כאשר בני הזוג לא מחליפים מילה גם כדי לעשות רושם סביר על הסובבים, כאשר הוא טס לחופשה לסקי בדיוק בזמן שהיא נוסעת לחופשה לים - איש מהמעגל הקרוב לא זקוק להודעות מראש כדי לדעת שהשניים בדרכם לפתוח תיק גירושים ברבנות.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
במקרה של אירוע הפרידה של סער מגנץ בשידור ישיר, תוך כדי נאום הניצחון בכנס הסיכום של המערכה המוניציפלית, ניתן לקבוע בביטחון רב, שגם מבוסס על עובדות: הן נתניהו והן גנץ לא ידעו על כך מראש. יתרה מזאת, סער וחבריו לסיעה, כולם אנשים בקיאים בכללי המשחק שבין פוליטיקאים לבין התקשורת, דאגו לכך שהאירוע יישאר חסוי וסודי עד לרגע ההצהרה.
כלום לא דלף ולא הודלף לאף עיתונאי, כל שכן לנציגי הצד השני, הצד של גנץ. וזאת בין היתר בדיוק מהחשש להשתלטות של גנץ ואנשיו על האירוע כולו, אם רק היו מקבלים פיסת מידע לגבי העתיד להתרחש, וכן – מחשש להדלפה מגמתית של האירוע אם גנץ או מי מאנשיו רק היה שומע לגבי תוכן הפגישה שהתקיימה בלשכה הפרלמנטרית של סער ביום שני, יממה לפני ההכרזה הרשמית על היציאה של תקווה חדשה לדרך חדשה, בתקווה לתקווה פוליטית חדשה.
ובכן, אחרי שדיברו על זה רבות במשך חודשים ארוכים, התלבטו לא מעט וחיפשו מועד אידיאלי לנקודת היציאה מהזוגיות הלא מועילה יותר עם גנץ, ארבעת חברי תקווה חדשה - סער, זאב אלקין, יפעת שאשא ביטון ושרן השכל - התכנסו בחדרו של ראש מפלגתם בכנסת וקיימו התייעצות מכריעה שהסתיימה בהחלטה: זה ה־זמן וזה ה־מועד.
הוחלט כי אין, וספק אם יהיה בקרוב, בסיס טוב יותר להכרזה על היפרדות מהמחנה הממלכתי, כמו ההישג המרשים של תקווה חדשה בבחירות לרשויות מקומיות. סער עשה את השיקול הפוליטי המתבקש והכריז על יציאתו לדרך עצמאית, למגרש של ה"גדולים" - בכנס הניצחון של מפלגתו במגרש המוניציפלי.
נראה כי ההחלטה שלא לשתף את גנץ לא עלתה לסער ביותר מדי ייסורי מצפון. השניים עשו כברת דרך ארוכה מדי – מאז שבקיץ האחרון הבין סער סופית שגנץ לא מעוניין לקיים את הסכם המשולש (גנץ־סער־איזנקוט) על הליך הדמוקרטיזציה של המפלגה. גנץ גם לא בדיוק הסתיר מהשותפים כי אינו מעוניין לאבד שליטה על המפלגה שאותה הקים בעשר אצבעותיו.
אין פריימריז – אז ננסה הסכם ריצה משותפת לקראת הבחירות הבאות. גם זה לא הלך להם, וכל צד האשים את הצד השני בהכשלת המגעים. אנשי גנץ טענו כי סער דרש יותר מדי מקומות שווים ברשימה המשותפת, אנשי סער האשימו את גנץ בניסיון לקבוע את שליטתו האולטימטיבית על האידיאולוגיה, התוכן וסדר היום הפוליטי והפרלמנטרי של הרשימה המשותפת. משא ומתן בין גנץ וסער נכשל והסתיים בלא הסכם. למעשה, הפור נפל כבר אז, ועניין הפרידה הפך עובדה בשטח, סימן שאלה נותר רק סביב סוגיית המועד, נקודת היציאה.
מאז ועד הפרידה הרשמית השבוע התנהלו השניים כפרודים בפועל. לטענת אנשי הסיעה המעורים במתרחש, עוד לפני 7 באוקטובר הפסיק גנץ להיפגש עם סער לפגישה שבועית בארבע עיניים: נוהל קבע שהיה קיים מתחילת השותפות. מה ששבר את גב הגמל, מבחינת סער, היה ניהול המגעים הקואליציוניים בחודש אוקטובר שהסתיים בהקמת ממשלת חירום לאומית. סער ואנשיו ציפו להזמנה להצטרף למו"מ עם הליכוד, אך ההזמנה לא הגיעה. זה קרה בניגוד לסעיף בהסכם בין גנץ וסער, שקבע כי כל מו"מ קואליציוני מתנהל באופן משותף ועל ידי צוות משותף.
בפועל אנשי תקווה חדשה התבוננו מהצד בתור צופים מהקהל, בעוד נציגי גנץ ישבו בחדר עם אנשי נתניהו וסגרו את פרטי ההסכם. בסיום המגעים, יחד עם העשן הלבן יצא מחדרי המו"מ העדכון המיועד לאוזני סער: "לצערנו, ביבי לא מסכים לתת שלושה מקומות בקבינט המלחמה. גנץ מעדיף את איזנקוט בתור רמטכ"ל לשעבר".
לסער, שלפי ההסכם הקואליציוני בינו לבין גנץ אמור היה להיות מספר שתיים במקרה של כניסת המחנה הממלכתי לממשלה, הוצע מקום בקבינט המדיני־ביטחוני. סער בלע את הגלולה המרה, אך רשם לעצמו בפנקס. כעבור חמישה חודשים, ברגע של קבלת ההחלטה האסטרטגית, היה יו"ר תקווה חדשה, כנראה, לגמרי שלם עם עצמו כאשר החליט כי בני גנץ ילמד על פרידתם מהתקשורת.
סער וחבריו בהחלט לקחו סיכון כאשר החליטו על פיצול רשימתם המשותפת עם גנץ בזמן מלחמה, כאשר האחדות - זה המוטו וזה המסר. אך לטווח ארוך יותר, המהלך של תקווה חדשה נכון ומדויק מבחינה פוליטית. כל הסקרים, כולל הסקרים של שלמה פילבר, מראים כי מצביעי הימין מוכי ההלם והטראומה מאירועי השנה האחרונה – החל ממלחמות הרפורמה ועד 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל – עזבו את נתניהו, אך נשארו בגזרה הימנית של המפה. הם יושבים על הגדר ומסתכלים למטה, על הזירה הפוליטית – מסתכלים ולא מוצאים בית פוליטי ללכת אליו. חלקם חנו בחניית גנץ – חלק מתוך החלק עשו זאת בזכות סער וחבריו, חלק אחר – כי אין משהו מתאים יותר.
טבעו של אדם לקוות לעתיד טוב יותר, בדגש על מה שלא קיים כרגע. כך קל יותר לדמיין את האידיאל העתידי שבוודאי יופיע בבוא העת. נפתלי בנט, המתמסר למסע ההסברה, מתרוצץ בין האולפנים, מקווה לממש (שוב) את אותן התקוות של הקהל הימני, לחזור לתפקיד המנהיג האלטרנטיבי לנתניהו. וכמוהו – גם שורה של משיחי הימין המתון בפוטנציה המתחממים על הקווים מחוץ למגרש. יוסי כהן, איילת שקד, יועז הנדל - אתם מוזמנים להמשיך את הרשימה, ישנם עוד שמות, כולל כאלה שטרם נחשפו לציבור הרחב.
בדיוק בשל כך החליט סער להסתער כבר כעת וללא דיחוי. בעוד שורת משיחי הימין רק מחכים למועד, סער וחבריו כבר נמצאים על המגרש. ההחלטה לצאת לדרך עצמאית היא הצעד הראשון והחשוב בבניית פלטפורמה פוליטית, ימנית ליברלית ולא "ביביסטית" (שיסלחו לנו על הטרמינולוגיה של לפני 7 באוקטובר). סער בונה סטארט־אפ פוליטי שבבוא היום יכול לפעול כשחקן עצמאי (היתכנות נמוכה, גם הוא רואה סקרים וקורא אותם נכון) או – לשמש פלטפורמה לבניית רשימה ימנית־ליברלית רחבה יותר. שם – כל האופציות פתוחות.
נתניהו, שכאמור הופתע מהכרזת סער לא פחות מגנץ, צפוי להרוויח מהפיצול במחנה הממלכתי, אך עלול גם להפסיד מהצעד של סער. גם נתניהו רואה סקרים, אך מאמין באמונה שלמה כי אותם 10, 15 או 20 מנדטים של מצביעי הימין שעזבו אותו, יחזרו אליו בבחירות. הוא עשה את זה בעבר, למה שלא ילך לו שוב?
הצעד של סער, יצירת פלטפורמה פוליטית ימנית אלטרנטיבית, פעילה וקיימת לא בעתיד אלא כבר בכנסת הנוכחית, משבשת את תוכניתו השאפתנית של נתניהו לשיבה הגדולה של מצביעי הימין חזרה לליכוד. הפלטפורמה של סער מאפשרת למאוכזבי נתניהו נחיתת ביניים בלי להמתין עד הבחירות.
לצד ההפסד, לראש הממשלה מסתמן גם רווח. אם נתניהו ירצה, הוא בהחלט מסוגל לפתור את החידה שיצר סער עם דרישתו לקבל מקום בקבינט המלחמה. דרישת סער רק נראית מלכודת (הרי זכות הווטו של גנץ! הרי בן גביר וסמוטריץ' ידרשו גם הם להצטרף לקבינט, אם סער יקבל מקום בפורום המצומצם). בפועל, סער אינו דורש תפקיד, אלא כוח וגישה לשולחן של קבלת ההחלטות. אם נתניהו באמת מעוניין ב־4 מנדטים נוספים לקואליציה המקורית שלו, עליו למצוא פורמט של שותפות עם סער בקבלת ההחלטות. אם לא בפורמט של קבינט המלחמה, הרי ניתן למצוא דרכים אחרות, יצירתיות, לספק את הסחורה ולפתור את הפלונטר.
אם סער יקבל את המבוקש ויישאר בפנים, הסיכויי להקדמת הבחירות יפחת דרמטית, וגנץ, שירד השבוע ל־8 מנדטים (בפועל, לא בסקרים), יאבד שליטה על מועד הבחירות. עזיבת גנץ את הממשלה כבר לא תסמן אוטומטית את התקרבות הבחירות. גם אם יקום וילך – זה לא יחייב כלל את סער לקום וללכת בעקבותיו. הכדור עבר למגרש של נתניהו, ההמשך יבוא בקרוב.