בחזרה לימי תחילת התמרון הקרקעי. נזכיר כי בזמנו הוחלט על הכניסה ההדרגתית לעזה, ללא רעש, חצוצרות והכרזות גדולות - על רקע ההזהרות, כולל מאיראן, כי פלישה ישראלית תגרור תגובה חריפה. לו היינו נכנסים בתופים ובחצוצרות, זה היה מייצר מציאות של שינוי מצב דרמטי שהיה מקשה על שורה שלמה של גורמים ערביים שבתחילת המלחמה טיפסו על העצים - שלא להגיב ולתת לישראל לפעול בעזה. כניסה קרקעית "דה פקטו", "באינפוזיה" הייתה צעד אסטרטגי נכון שהוכיח את עצמו.
באופן דומה, כעת, מחד - על רקע המגעים לסוגיהם (מגעי העסקה ומגעי הנורמליזציה האזורית עם הסעודים) ומאידך - בהיעדר המשך התנופה של כוחותינו בעזה, התקבלה ההחלטה כי אין טעם לדשדש. ההסבר שנותנים להחלטה להוציא את אוב הכוחות מהרצועה הוא : היות וכבר שברנו את מפרקת ההתנגדות של החמאס, כעת צה"ל נמצא במצב שהוא יכול להיכנס לעזה ולצאת ממנה ללא קושי ובהתאם לצורך ומטרות אופרטיביות. על כן , אין כאמור כל סיבה לשבת בתוך הרצועה ולהוות מטרות לכל מיני חמושים שיוצאים מהמנהרות שכוחות אל ומנסים לפגוע בחיילינו.
מבחינה הפוליטית, על פי השיקול של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו שלא הייתה הכרזת מלחמה, כעת הוא מקפיד על היעדר ההכרזה על הפסקת המלחמה. לכן, כל עוד אין הודעה רשמית על הפסקת המלחמה - זה הופך להיות מלחמה בעצימות נמוכה שיכולה, כמו אש להתלקח בבת אחת, כל עוד אינה נכבית. היעדר הודעה כלשהי על סיום הלחימה נותנת לנתניהו מרחב לפרשנות.
היום נתניהו נמצא במצב של הנשיא בוש האב בסוף מלחמת המפרץ. לאחר ששבר את מפרקת של הצבא העיראקי, עזב את עיראק והכריז על הניצחון, בעוד שחוסיין נשאר בשלטון. אלמלא החטופים המוחזקים בעזה, נתניהו כבר היום היה מכריז "ניצחנו" ומוציא את הכוחות. בגלל החטופים הוא אינו יכול לעשות זאת. זאת ועוד, הודעה כזאת הייתה דוחפת רשמית את גנץ ואת איזנקוט החוצה, ולנתניהו אין כל אינטרס להביא לפרישתם.
נתניהו הביא למצב שבכל עת הוא יכול להכריז על החזרה לרצועה. במצב הנוכחי נתניהו אינו מסוגל לתת תמונת ניצחון ולהכריז: "ניצחנו", הפרשנים אלה שיעשו את העבודה ויסבירו כי בפועל ישראל ניצחה את חמאס ניצחון דה פקטו. ואם נגיע לעסקה והחטופים יחזרו - השמחה והאופוריה בציבור תתגברנה על כל התחושות האחרות.
התרעות פיקוד העורף